איך נולד הרעיון לספר שלך?
הספר ‘מעין של זהב’ נולד כשהבת שלי, מעין, הייתה בגן, ורציתי לספר לה על הייחודיות, העומק והמשמעות של המקום שבו היא זוכה לחיות, עיר דוד.
בשנת היובל לאיחוד ירושלים, רציתי להעניק מתנה לעיר שלי, שהוסיפה לי כל כך הרבה אור ועומק לחיים. בחרתי להוציא את הסיפור הזה לאור, מתוך תפילה שעוד ילדים יזכו להנות מטובה של ירושלים.
כתיבה על מקום כמו עיר דוד – זה לא נושא כבד מדי לספר ילדים?
כשעמדתי מול בתי מעיין, ומול המעיין הפועם בעיר דוד, לא יכולתי לומר לעצמי שהמשימה כבדה. הרגשתי זכות עצומה לגדל ילדים במקום הנצחי הזה, שבאמת מחבר עבר, הווה ועתיד. ההרגשה שילדי ישראל הם התגשמות נבואות הנחמה – הציתה בתוכי את הרצון שהם יכירו בעובדה שהם בעצמם נס של ממש.
בעת הכתיבה, לא פסקו מלהתנגן בליבי נבואות הנחמה, על הגאולה ‘כמי השילוח ההולכים לאט’, ועל ‘ילדים וילדות משחקים ברחובותיה’. סיפרתי לילדיי על רבי עקיבא, שהיה מסוגל לצחוק גם בראותו חורבן, וניחם את חבריו שירושלים תיבנה מחדש. הוספתי שאני מדמיינת איך כשרבי עקיבא מנחם את חבריו – אותם הוא רואה לנגד עיניו.
התחושות הללו שזורות בתוך הסיפור, והן מבחינתי הלב שלו. היכולת של מעיין, גיבורת הסיפור, להוסיף את ההווה על גבי העבר, וגם להזמין את הילדים להיכנס אל הסיפור, מבטאת את הרעיון שההיסטוריה הירושלמית הנצחית ממשיכה להיכתב גם דרכינו.
ובכל זאת, איך מנגישים סיפור היסטורי של מקום, והופכים אותו לספר ילדים פשוט?
התאמצתי שהעומק של הסיפור יונגש לגיל הרך דרך השפה, הסגנון, החריזה שהופכת את הסיפור לקליט יותר, וכמובן – האיורים המתוקים של הדס חורי הנפלאה.
מי שיחפש את הספר שלך בדוכנים – ייתקל אולי בגרסה האנגלית שלו. למה רצית שהספר יופיע גם בתרגום לאנגלית?
ב”ה זכיתי להוציא לאור את הספר מתורגם לאנגלית, מתוך תחושת שליחות ורצון לעורר את אהבת ציון גם בליבות ילדי ישראל שבתפוצות. האתגר מבחינתי הוא למצוא את הדרך שהספר יגיע אליהם, ייגע בליבם, ובעזרת ה’ גם הם יזכו לשוב אל המעיין הירושלמי המצפה לשובם.
מה ההמלצה שלך לכותבים צעירים?
אפשרו לקוראים הצצה קטנה אל הלב שלכם! תנו אמון בלב, ואפשרו לו בעדינות ובאהבה, את הבמה הראויה.
מה שאתם מרגישים בלב – זה היהלום. אחר כך נשאר רק ללטש וללטש ושוב ללטש, עד שהיהלום הזה ייצא בעזרת ה’ מבהיק וזוהר, ויביא אור לעולם כולו.