השם אתי אלבוים מככב בטופס ההשאלה שלנו בספרייה. בכל פעם שאנחנו קופצים לשאול ספרים, ברור שנצא עם עוד כרך של “אמא קסומה”, מתוך הסדרה שממשיכה להיכתב ולהתפרסם. וזה רק חלק ממדף הספרים הבלתי נגמר שלה.
איך התחלת לכתוב?
מאז שהייתי ילדה כתבתי סיפורים קצרים ושירים בכל הזדמנות: לעיתון בית הספר, לתוכניות רדיו לילדים, לעיתוני ילדים ועוד. תמיד הייתי זו שכותבת את הברכות בכל אירוע. במקביל אהבתי מאוד לקרוא ספרים. התחום שבחרתי ללמוד ולעסוק בו בראשית הדרך היה טיולים בארץ, אבל החלום לכתוב הלך וגדל. לפני 27 שנים, כאשר נולדה בתי הרביעית, לקחתי חופשה של שנה מהעבודה כמנחה תוכנית טיולים, ובזמן שהתינוקת ישנה כתבתי את ספרי הראשון – “סחלבים בשער הגיא”.
מאיפה הגיעו הרעיונות לספרים שלך?
אני כותבת על נושאים שמעניינים אותי, וכמובן משלבת בהם דמיון. כיום, בראייה לאחור על ספריי, אני יכולה לומר שהכתיבה שלי עוסקת בשלושה תחומים: פנטזיה לילדים ונוער, תיעוד זיכרון השואה והעצמה נשית.
על אילו ספרים גדלת?
הספר הראשון הארוך שקראתי בכיתה ב’ היה ספרה של לאה גולדברג, “ידידי מרחוב ארנון”, שהיה ספר מכונן בילדותי. אהבתי את ספרי דבורה עומר שמשלבים היסטוריה. אהבתי ספרי הרפתקאות כמו “אי המטמון” ו”שמונה בעקבות אחד”, וגם ספרי הומור עם נגיעות פנטזיה כמו “ה-35 במאי”.
מי מקור ההשראה שלך?
ההורים שלי – אבי זכרונו לברכה ואמי שתיבדל לחיים ארוכים – שניהם ניצולי שואה שאיבדו את משפחתם באושוויץ ובחרו לחיות חיים אופטימיים ושמחים. התשובה שלהם למה שעשו להם בשואה הייתה להתנדב בבגרותם עם נזקקים ולהרבות טוב בעולם.
הספרים שלך נוגעים גם במציאות וגם במחוזות הדמיון. איפה את יותר, כסופרת? על הקרקע או בעולם הפנטזיה?
בחיים המציאותיים אני לגמרי על הקרקע. כסופרת – אני גם במציאות וגם בדמיון. אוהבת לעסוק בכל פעם בתחום אחר ולגוון.
מה, בעינייך, מייחד את הכתיבה שלך?
לילדים – אני מנסה לכתוב בגובה העיניים, בכתיבה בוגרת, כי בכל ילד יש מבוגר שמתבשל בפנים. למבוגרים – אני מנסה לכתוב בגובה הילד שבתוכם, בשילוב שנינות והומור, בתקווה שהילד שהם היו עדיין קיים שם.
שקט בחיק הטבע, או סלון ביתי רועש ומבולגן – מה סביבת העבודה שלך?
כשהילדים שלנו היו קטנים, כתבתי לגמרי בסביבה ביתית של רעש ובלגן. הצבתי את פינת העבודה שלי במעבר בין החדרים, כך שהייתי זמינה לכל מי שהיה צריך אותי. לפעמים שולחן הכתיבה שלי היה נראה כך: מוצץ, בקבוק, גרביים, כביסה מקופלת וניירות טיוטה של ספר. כיום הילדים גדולים ורובם מחוץ לבית. אני עדיין באותה פינת עבודה, אבל עיצבתי אותה מחדש: צבעתי קיר בכחול ג’ינס ותליתי עליו תמונה גדולה של ים; בניתי לבד שולחן עבודה מעץ מלא, כי רציתי חיבור לעץ טבעי ולא מצאתי שולחן כמו שרציתי; קניתי באיקאה כיסא מנהלים לבן, שנותן תחושה של משרד, אבל לא עשוי עור כי אני טבעונית. התחושה של “משרד” חשובה לי, ואני מתארגנת ליום כתיבה כאילו אני יוצאת למשרד, כי כיום, ברוך ה’, הכתיבה היא מקצוע ולא תחביב.
נהר שוצף או פקק תנועה – איך נראה קצב הכתיבה שלך?
פעם כך ופעם כך. לכל אחד יש את הימים שלו. כשאני מגיעה לתנועה פקוקה, אני לא נלחמת בכתיבה בכוח. יוצאת להליכה בטבע ליד הבית ומנסה להתחבר מחדש לקצב. בעיקרון, אני אוהבת לתכנן את הספרים שלי לפני שאני קופצת לכתיבה עצמה. אני דורשת מעצמי שהקונפליקט יהיה מסודר, שהדמויות תהיינה עגולות ושהעלילה תהיה תקנית. בתור מנחת סדנאות כתיבה, אני ממליצה ללמוד טכניקות לבניית עלילה, ולרוב אני בונה את הספרים לפיהן. מכיוון שלמדתי מחזאות וכתבתי גם מחזות לילדים – אני מתייחסת לכתיבה ספרותית כמו לכתיבת מחזה, עם הכללים הנוקשים של מחזאות. כך יוצא שהשלב הקשוח הוא שלב התכנון וההנדוס של שלד הסיפור, שזה שלב הפקקים, ההיתקעות ולפעמים העזיבה של הספר בכלל. אחר כך, כשממלאים את החללים – עם סייעתא דשמיא – השאיפה היא לנהר שוצף.
חוץ מלכתוב בס”ד בהתחלה – מה בעינייך הופך את הכתיבה שלך ליצירה יהודית?
יש ספרים שלי שמופנים לציבור כללי, כמו סדרות “אמא קסומה” ו”תעתועים”, שבהם אני משתדלת במודע שלא לתת לקוראים תחושה שהכותבת היא דתייה ושזו יצירה יהודית, כי הדת היא לא הנושא שם. לא מצוין אם הגיבורים שם דתיים או חילוניים. חלק מהגיבורים בכלל לא יהודים (ואפילו לא ממש בני אדם, אלא רבע אלפים, קוסמים ועוד…) עם זאת, בכל הספרים הללו אני מדלגת בעלילה על שבתות, שלא לתאר חילול שבת, ומשלבת ערכים חיוביים כמו עזרה לזולת, אהבת הארץ וכיבוד הורים. משיחות עם ילדים, אני שומעת שילדים דתיים חושבים שהגיבורים דתיים, וקוראים חילוניים חושבים שהם חילוניים. לגבי סדרת “תעתועים” – נוער מתפלא בכלל שאני ישראלית, כי הם בטוחים שזה ספר מתורגם.
לעומתם, יש ספרים שלי שבהם הגיבורים דתיים, כמו “סחלבים בשער הגיא” ו”ד”ש לגן עדן”, ואותם בהחלט כתבתי כיצירה יהודית. שם הגיבורים מתעניינים ביהדות ומקפידים על הלכות כמו תפילה, ברכות ושמירת נגיעה. וזה אתגר גדול לשלב בעלילה רומנטיקה עם שמירת נגיעה. הספר שכתבתי עם אמי על השואה, “נערה באושוויץ”, נכתב לגמרי מתפיסת עולם יהודית דתית. הספר החדש שלי “גיבורות התנ”ך”, שבו סיפורים על 26 נשים בתנ”ך, נכתב גם הוא מתוך ראייה תורנית-יהודית.
מה ההמלצה שלך לכותבים צעירים?
לקרוא הרבה ספרים. ללמוד מספרי הדרכה לכתיבה. להירשם לסדנאות כתיבה. לא לצפות שההצלחה תגיע בקלות מההתחלה. להבין שלפעמים כותבים למגירה, ולהתייחס לספרים שלא מתפרסמים – כמדרגות וכאימון בדרך לספר שיום אחד יתפרסם.