זֶה קוֹרֶה כָּל שָׁנָה, וְתָמִיד בְּטָעוּת

בְּאֶמְצַע הַטִּיּוּל שֶׁל יוֹם הָעַצְמָאוּת

הַכְּבִישׁ הוֹמֶה וְזוֹרֵחַ כָּל כָּךְ

וְשׁוֹמְעִים שִׁירִים, אוֹ אֶת חִידוֹן הַתָּנָ”ךְ

וּפִתְאוֹם אֶחָד מֵאִתָּנוּ פּוֹתֵחַ

חַלּוֹן בַּמְּכוֹנִית –

וְהַדֶּגֶל בּוֹרֵחַ.

שִׁיר צוֹרַחַת כְּאִלּוּ הַבַּיִת נֶחְרַב,

אוֹר מַצִּיעַ לָצֵאת וְלִרְדֹּף אַחֲרָיו,

אַבָּא אוֹמֵר “לְכָל דֶּגֶל יֵשׁ סוֹף”

וְאִמָּא – “עִזְבוּ, תִּסְתַּכְּלוּ עַל הַנּוֹף”

וַאֲנִי –

מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל עָל, רוֹאָה אֵיךְ

הַדֶּגֶל מִלְּמַעְלָה אֵלַי מְחַיֵּךְ,

מְרַחֵף בֵּין עָנָן לְשָׁמַיִם כְּחֻלִּים

וְשָׂמֵחַ עִם כָּל חֲבֵרָיו הַדְּגָלִים

כִּי מִשָּׁם כֻּלָּם יְכוֹלִים לְהִסְתַּכֵּל

וְלִרְאוֹת אֵיךְ חוֹגֶגֶת

מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.