הסיפור המקורי נשלח למשפחות בהתאמה אישית – כל אחת בהתאם לילדיה, ולאתגרים שהיא עברה השנה (שמענו על ילדים מיוחדים מאוד, שעברו אתגרים מיוחדים מאוד ויצאו גיבורים ממש!). זו הגרסה שניתנה למשפחה שלנו.
אמא הייתה עסוקה כל כך בהכנות לראש השנה, עד שלא טרחה לבדוק איפה נגה, ולמה היא לא באה לעזור.
אסתר וקרן היו עסוקות גם הן. אסתר עזרה לאמא וקרן שמרה על יוסף. לכן עניין אותן מאוד איפה נגה, ומתי היא כבר תבוא לעזור.
בסוף נגה נמצאה מול הארון ליד מכונת הכביסה, מנסה לפרוס רשת מוזרה על הרצפה.
“מה את עושה?” שאלה אסתר.
“מוציאה את המלכודת המתקפלת”, אמרה נגה בקול רציני.
קרן הביטה ברשת, כלומר במלכודת, בתימהון. “לא ידעתי שיש דבר כזה מלכודת מתקפלת”.
“עד השנה לא ידעת גם שיש מסכות פנים ואלכוג’ל”, אמרה נגה. “בזמן האחרון לומדים הרבה דברים חדשים”.
המלכודת לא נראתה כמו תפוח או רימון, אם כי אסתר ידעה שיש דבר כזה מלכודת דבש. בכל אופן לא נראה לה שנגה עסוקה בהכנות לשנה החדשה.
“ואפשר לדעת למה המלכודת הזאת חשובה לפני החג?” שאלה. “אם את מתכוונת להתחפש לצייד, או להשיג את האפיקומן, זה לא החג הנכון”.
“אפשר לדעת”, השיבה נגה בקול נמוך, “אבל לא עכשיו, שלא ישמעו אותנו”.
אסתר הבינה שמשהו סודי מתרחש.
“את מתכוונת לתפוס מישהו…?”
“כן”, לחשה נגה, “את תש”ף”.
“את מי?”
“ששש, שהיא לא תשמע! סבלנות, כשיבוא הלילה אסביר הכל”.
כשהאור בחדר כבה, ואמא אמרה “לילה טוב”, החלה הפגישה הסודית. נגה לקחה את הפנס שלה, תלשה דף מאחת המחברות החדשות, והתחילה לשרטט את התוכנית.
“תש”ף תצא ביום שישי בצהריים, ערב ראש השנה, מהחלון של המטבח”, הודיעה נגה.
“איך את יודעת?” שאלה אסתר.
“בכל ערב ראש השנה יש שלב שאמא אומרת לנו ללכת לחדר, ובשום אופן לא להתקרב למטבח. עד היום חשבתי שהיא סתם מסלקת אותנו, אבל עכשיו אני מבינה – זה הרגע הסודי שבו השנה יוצאת מהבית”.
אסתר חשבה לשאול אותה מאיפה היא בטוחה בזה כל כך, אבל שאלה אחרת הייתה לה דחופה יותר.
“אז מה את מציעה”, שאלה, “שניכנס למטבח כשאמא לא מסכימה?”
“מה פתאום”, השיבה נגה, “בכל מקרה לא נצליח לתפוס אותה במטבח. אנחנו נארוב לה מחוץ לבית. נתחבא שם, וכשתש”ף תגיע – נזנק עליה עם המלכודת”.
“ואיך נזהה אותה?” המשיכה אסתר לשאול.
“כמו שנה איומה ונוראה”, אמרה נגה. “אני מניחה שהיא נראית כמו מפלצת מפחידה, עם קרן חדה, שעל ראשה מחושים בגובה מטר, ובליטות בצורה של כתר”.
נגה שרטטה על הדף את המפלצת, כלומר את תש”ף, בורחת דרך חלון המטבח החוצה. ממול היא ציירה מלכודת פרוסה על הקרקע. “כשתש”ף תצא מהבית היא תעבור דרך המלכודת שלנו, וכך נתפוס אותה”.
“ומה אז?” שאלה קרן. “אי אפשר להחזיק מפלצת – כלומר שנה – במשך הרבה זמן במלכודת. במיוחד כשצריך לחזור הביתה לפני החג”.
הנה הציור של שנת תש”ף
“אוהו, זה החלק החשוב!” אמרה נגה בקול בוטח.
“אנחנו נדרוש מתש”ף להחזיר לנו
את כל מה שהיא לקחה מאיתנו“.
מרגע זה, נגה לא הייתה צריכה להסביר שום דבר. לאסתר וקרן היה ברור על מה היא מדברת.
השנה הזו לקחה מהם כל כך הרבה דברים שהם רצו. דברים טובים שקורים כל שנה, וגם דברים מיוחדים שהיו אמורים לקרות רק בשנה הזאת. למשל, ______________________________
“אחרי שהיא תבטיח להחזיר לנו את כל הדברים האלה, נשחרר אותה”, אמרה נגה. “כמובן, בתנאי שהיא תבטיח לברוח מהר, ואפילו לא להגיד שלום לתשפ”א. שלא תדביק אותה ברעיונות שלה”.
***
בחוץ זרחה שמש של צהריים, אבל במחבוא הסודי שלהם היה קצת חשוך, במיוחד אחרי שנגה פרסה על השיח שמיכת צמר עבה בשביל ההסוואה. השמיכה כיסתה את המחבוא, בדיוק כמו שכיסתה אותם בחורף הגשום. היא כבר עברה כביסה ונכנסה לארון לפני פסח, אבל עדיין היה אפשר להביט בה ולהיזכר בטיפות הגשם, שבאו לבקר השנה יותר פעמים מהרגיל.
עברה כבר חצי שעה מאז שאמא הרחיקה אותם מהמטבח, אבל תש”ף לא הגיעה. לא יצאה מהחלון שום מפלצת מפחידה עם קרן חדה, מחושים בגובה מטר ובליטות בצורת כתר. לא יצאה משם גם שום דמות אחרת.
“זה מתחיל להיות חשוד”, אמרה אסתר. “אולי היא עושה לנו תרגיל? אני חושבת שכדאי לא לקחת סיכון”.
“ואם היא עושה לנו תרגיל, אז מה? אנחנו גיבורות יותר!” עודדה אותה נגה. “מול מעשי הגבורה שעשינו השנה, לתפוס שנה זה כלום”.
נגה, אסתר וקרן נזכרו איך הן גילו השנה עד כמה הן גיבורות, למשל כש____________________________________
הן המשיכו לחכות. רוח קלה הרעידה את המלכודת. קול של פסיעות על עלי שלכת נשמע מכיוון השביל. מפחיד לעשות מארב בסתיו. נגה הוציאה את הראש מהשיחים, אבל אסתר עצרה אותה.
“אל תצאי!” לחשה. “תש”ף הזאת יכולה להיות מסוכנת. אם היא תגלה אותנו לפני הזמן, היא עוד תנסה ללכוד אותנו במלכודת של עצמנו”.
“ואם היא תנסה ללכוד אותנו, אז מה? גם את זה כבר עברנו”, אמרה נגה. “אחרי שהיינו סגורים בבית, להיות בתוך מלכודת זה כלום”.
הן נזכרו בכל מה שהיה בתקופה שבה היו סגורות בבית. למשל, ________________________________________
בינתיים לא קרה כלום. למה תש”ף לא באה? אולי היא יצאה מכיוון אחר? אולי היא לא מוצאת את המסכה שלה, ובינתיים אסור לה לצאת לשום מקום? ואולי…
“רגע, על דבר אחד לא חשבנו!” קראה פתאום קרן, בלחש כמובן. “אולי תש”ף היא בכלל בלתי נראית? קראתי פעם איך רואים יצורים בלתי נראים: עוצמים חזק חזק את העיניים, ואז אפשר לזהות אותם”.
נגה הביטה בה במבט חושד. “זה נשמע לך הגיוני?”
“ואם זה לא הגיוני, אז מה?” היא שאלה. “אחרי כל הדברים הלא־הגיוניים שקרו השנה, לעצום עיניים ולראות שנה בלתי נראית זה כלום. חוץ מזה, אפשר לחשוב ששנה מפחידה עם קרן חדה זה יותר הגיוני”.
הן עצמו את העיניים. אבל מול העיניים שלהן לא עלתה שום מפלצת מפחידה, ואפילו לא קרן חדה, אלא כל הרגעים שבהם נזכרו זה עתה: אירועים שעליהם הם ויתרו, רגעים שבהם התגברו, דברים שנשמעו לא הגיוניים לפני שנה, חוויות בבית בצורה מיוחדת ושונה.
אחרי כמה דקות, הן פקחו את העיניים.
“יש לי רעיון אחר”, אמרה קרן. “אולי נוותר לה? היא עשתה בשבילנו הרבה דברים, ובזכותה אנחנו כאלה גיבורים. אז אולי… לא מגיע לה שנתפוס אותה”.
“מה?” נדהמה נגה וכמעט הרימה את קולה. היא לא הייתה מוכנה לסלוח בקלות לשנה הזאת, אחרי כל מה שהיא הביאה איתה.
נגה חשבה קצת, ואמרה: “טוב, אולי היא נתנה לנו דברים טובים וצריך לוותר לה, אבל היא גם הייתה די מרגיזה וצריך לתפוס אותה. אי אפשר גם לוותר וגם לתפוס, נכון?”
“אני חושבת שבשנה הזאת הכל אפשרי”, אמרה אסתר. “אם במפגשים בזום אפשר גם להיות וגם לא להיות, אפשר גם לתפוס את תש”ף וגם לוותר לה”.
אסתר יצאה מהשיח, עמדה מול המלכודת, עצמה עיניים, אזרה אומץ ואמרה:
תש”ף יקרה,
היה לנו טוב – וגם קשה נורא.
ויתרנו בך על המון דברים – אבל קיבלנו אמונה וגבורה.
חשבנו לדרוש ממך להחזיר את כל הדברים בחזרה –
אבל בואי ניפרד כך: עם הדבש והעוקץ, הטוב והרע.
להתראות!
נגה וקרן יצאו אחריה מהשיח, הביטו ימינה ושמאלה לוודא שאין מפלצת בסביבה, וקראו גם הן:
תש”ף יקרה,
סעי לשלום, ואל תתעכבי אפילו טיפה.
אבל אם במקרה תמצאי רפואה שלמה זרוקה על הרצפה,
תשלחי אותה דחוף אלינו עם תשפ”א!
כשחזרו הביתה, המטבח כבר היה נקי, ומפה לבנה כבר הייתה פרוסה על השולחן. חלקה ויפה, כמו חדשה. אפילו יוספי הקטן היה שמח וצוהל לקראת השנה שמתחילה.
“איפה הייתן?” שאלה אמא.
“סליחה שנעלמנו”, אמרה אסתר, “בטח את מחפשת אותנו כבר שנה”.
“מה פתאום”, אמרה אמא, “להפך. כבר שנה אני יודעת שאתן ילדות גדולות, גיבורות ובוגרות, ואפשר לסמוך עליכן. בואו, נערוך את השולחן לכבוד השנה החדשה”.
נגה, אסתר וקרן מיהרו למטבח להביא צלחות חגיגיות ומבריקות. הן לא ידעו אם זה היה רק דמיון, או שלרגע הן ראו דמות עוברת לידן ויוצאת מהחלון. דמות הדורה וגיבורת חיל, עם קרן של איל, ראש כצנצנת דבש מתוקה –
וכתר של מלכה.