במת העצמאות של חדר המשחקים (סיפור יום העצמאות תש"ף לילדים)

בָּמַת הָעַצְמָאוּת שֶׁל חֲדַר הַמִּשְׂחָקִים

סִפּוּר לְיוֹם הָעַצְמָאוּת בַּבַּיִת


זֶה קָרָה בְּשָׁעָה אַחַת בְּדִיּוּק, בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה שֶׁל יוֹם הַזִּכָּרוֹן.

הָאוֹר נִכְבָּה בַּחֲדַר הַהוֹרִים, וְכָךְ גַּם הָאוֹר שֶׁדָּלַק בַּמִּסְדְּרוֹן.

הַצּוֹפָר הַיָּשָׁן זִהָה אֶת הַסִּימָן, בָּדַק שֶׁהַשֶּׁטַח נָקִי בְּוַדָּאוּת

וּמִיָּד הִכְרִיז בַּחֲדַר הַמִּשְׂחָקִים: "לָקוּם, מָחָר יוֹם הָעַצְמָאוּת!"

כָּל הַמִּשְׂחָקִים קָפְצוּ מִמְּקוֹמָם וְהֵחֵלּוּ לִפְעֹל לְפִי הַתָּכְנִית,

קֻבִּיּוֹת טִפְּסוּ זוֹ עַל גַּב זוֹ וְיַחַד בָּנוּ בָּמָה צִבְעוֹנִית.

נַיֶּדֶת הַשּׁוֹטְרִים סָבְבָה בַּחֶדֶר, לְאַבְטֵחַ אֶת כָּל הַמְּאֹרָע הַמְּרַגֵּשׁ:

בָּמַת הָעַצְמָאוּת שֶׁל חֲדַר הַמִּשְׂחָקִים, הַמּוֹפָע הַמֶּרְכָּזִי בִּרְחוֹב וַיְצְמָן שֵׁשׁ.

אָדוֹן מַחְשְׁבוֹן הֵחֵל לְחַשֵּׁב אִם כָּל הַמְּקוֹמוֹת בַּחֶדֶר מַסְפִּיקִים:

רַק בַּפְּלֵיְמוֹבִּיל יֵשׁ מֵאָה אִישׁ, וּבַפָּאזֶל הֶחָדָשׁ – מָאתַיִם חֲלָקִים!

בֵּינְתַיִם, מֵיטַב אָמָּנֵי הַחֶדֶר, מֵאַבְנֵי לֶגוֹ עַד דּוֹמִינוֹ רָאלִי

סְבִיב הַבָּמָה עָמְדוּ מוּכָנִים לִקְרַאת לֵיל חֲזָרוֹת גֶּנֶרָלִי.

רַק תּוּלְתּוּל עָמַד בְּפֶתַח הַחֶדֶר, גַּבּוֹ מְקֻמָּר, מְיַלֵּל וְצוֹרֵחַ.

"דַּי", אָמַר הִיפּוֹ, מֵפִיק הָאֵרוּעַ, "הַפַּעַם אֵינְךָ הָאָמָּן הָאוֹרֵחַ"

(הֵם דֵּי רָצוּ שֶׁתּוּלְתּוּל יוֹפִיעַ, אֲבָל הָרַעֲיוֹן הָיָה מֻכְרָח לִפֹּל:

לְהַזְמִין חָתוּל מִבַּחוּץ זֶה יָקָר, וְאֵין מַסְפִּיק כֶּסֶף בְּקֻפְסַת הַמּוֹנוֹפּוֹל).

רֶקְס הַבַּמַּאי הִבִּיט בַּמִּשְׁתַּתְּפִים, לָחוּץ וְנִסְעָר, אָחוּז תְּזָזִית:

הָאֵרוּעַ מַתְחִיל מָחָר בִּשְׁמוֹנֶה, כְּשֶׁבְּנֵי הַבַּיִת יִהְיוּ בַּבָּמָה הַמֶּרְכָּזִית.

"אֵין לָנוּ זְמָן לְמִשְׂחָקִים", הוּא נָבַח, "רַק פַּעַם אַחַת נַעֲשֶׂה כָּל בִּצּוּעַ.

עֲשׂוּ מַאֲמָץ שֶׁיִּהְיֶה עֶרֶב מַרְשִׁים, שֶׁיְּרַגֵּשׁ כָּל בֻּבָּה וְכָל צַעֲצוּעַ!"

רִאשׁוֹנִים עָלוּ בַּרְוָזֵי הָאַמְבָּט, מְזַיְּפִים מִלֵּדָה וּצְרוּדִים מֵרֹב קֹר

(רֶקְסִי הָיָה מְוַתֵּר עֲלֵיהֶם, אַךְ הִיפּוֹ הִתְעַקֵּשׁ עַל לַהֲקַת מַקּוֹר).

אַחֲרֵיהֶם עָלָה סְטֶנְדִּי הַלֵּיצָן, עִם קֶטַע שֶׁל מוֹפַע בִּדּוּר מַצְחִיק:

"מַכִּירִים אֶת זֶה שֶׁלּוֹקְחִים אֶתְכֶם לְמַנְגָּל, רַק מָה – שָׁכְחוּ שֶׁאַתֶּם מֵחֹמֶר דָּלִיק…"

דֻּבִּי שָׁר "יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ" כִּי הוּא לֹא יוֹדֵעַ עוֹד מַנְגִּינָה,

תֹּף צִבְעוֹנִי וְגִיטָרָה מִפְּלַסְטִיק בִּצְּעוּ אֶת הַתְּפִלָּה לִשְׁלוֹם הַמְּדִינָה,

הַמְפְּטִי דַמְפְּטִי שָׁר אֶת "כָּאן נוֹלַדְתִּי", אֶת "מָחָר" בִּצְּעָה לַהֲקַת חַיּוֹת

וְשָׁלוֹשׁ בֻּבּוֹת פָּצְחוּ בְּרִקּוּד לִצְלִילֵי "שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת".

תּוּלְתּוּל הִמְשִׁיךְ לְיַלֵּל בַּחוּץ, וַאֲפִלּוּ לִצְרֹחַ כְּמוֹ מְשֻׁגָּע.

"חֲדַל", הִתְעַקֵּשׁ הִיפּוֹ הַמֵּפִיק, "הַפַּעַם אֵינְךָ מִשְׁתַּתֵּף בַּחֲגִיגָה!"

הוּא עָזַב אֶת הֶחָתוּל, וְהָלַךְ לִבְדֹּק – מָה קוֹרֶה בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶדֶר?

"שְׂמֹאל! יָמִין!" פָּקַד שָׁם הָרָסָ"ר, עַל חַיָּלִים שֶׁצָּעֲדוּ בְּתַרְגִּילֵי סֵדֶר.

בַּמִּטְבָּח הַקָּטָן עָבְדוּ קָשֶׁה, לְהָכִין דּוּכָנִים עִם אֲרוּחָה טְעִימָה:

אֶת הַגְּלִידָה הֵכִין פִּינִי הַפִּינְגְּוִין, וּפָלָאפֶל עִם צִ'יפְּס – מַר תַּפּוּחַ אֲדָמָה.

הַמַּצְלֵמָה הַיְּשָׁנָה הֵכִינָה סִרְטוֹן, לְצִדָּהּ עָמַד מִיקְרוֹפוֹן וְהִקְלִיט

אֶת קְלַף "שַׁנֵּה צֶבַע", מֵהַטַּאקִי, מְסַפֵּר אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת הַמְצָאָה יִשְׂרְאֵלִית.

אַחֲרָיו הִתְכּוֹנֵן לְרֵאָיוֹן קְלָף זָקֵן, שֶׁפַּעַם רָאוּ שֶׁהוּא שְׁתַּיִם יַהֲלוֹם:

"סִפּוּרָהּ שֶׁל חֲפִיסַת קְלָפִים שֶׁנֶּעֶלְמָה, רַק אֲנִי חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם".

נֵר עִם זִקּוּק שֶׁל יוֹם הֻלֶּדֶת, שֶׁהִגִּיעַ לַחֶדֶר רַק בְּטָעוּת,

הֵחֵל לְהִתְכּוֹנֵן לְסִיּוּם הָאֵרוּעַ – הוּא זֶה שֶׁיַּחְתֹּם אֶת חֲגִיגַת הָעַצְמָאוּת.

תּוּלְתּוּל כְּבָר הֵחֵל לְהִשְׁתּוֹלֵל מַמָּשׁ, וְהִיפּוֹ נֶאֱלַץ לְהָשִׁיב לֶחָתוּל:

"בְּסֵדֶר, תַּגִּיד כְּבָר מָה אַתָּה רוֹצֶה… מָה זֹאת אוֹמֶרֶת סַכָּנַת בִּטּוּל?"

בֵּינְתַיִם, עַל הַחֵלֶק הֲכִי חָשׁוּב, עָבְדוּ עַל הַשֻּׁלְחָן טוּשִׁים וּצְבָעִים:

הֵם הֵכִינוּ שֶׁלֶט לְמִי שֶׁיְּקַבֵּל אֶת פְּרַס יִשְׂרָאֵל עַל מִפְעַל חַיִּים.

בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה אִמָּא זָכְתָה, הִיא עָבְדָה עַל מֶחְקַר רְפוּאִי חָשׁוּב,

אַבָּא זָכָה לִפְנֵי שְׁנָתַיִם, עַל הַקֶּרֶן לְעֶזְרָה הֲדָדִית בַּיִּשּׁוּב.

אֶת הַפְּרָס שֶׁלִּפְנֵי כֵן אוּדִי קִבֵּל, זֶה הָיָה כְּשֶׁהוּא שֵׁרֵת בִּגְדוּד שִׁמְשׁוֹן

(הַזּוֹכִים לֹא יָדְעוּ מִכָּל הָעִנְיָן, הַמִּשְׂחָקִים עֵרִים כְּשֶׁהֵם הוֹלְכִים לִישֹׁן).

הֵם כִּמְעַט סִיְּמוּ לְהָכִין אֶת הַשֶּׁלֶט, אַךְ קוֹלוֹ שֶׁל הִיפּוֹ נִשְׁמַע פִּתְאוֹם:

"הַשָּׁנָה הַמִּשְׁפָּחָה נִשְׁאֶרֶת בַּבַּיִת, הִיא לֹא הוֹלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם!"

"מָה?" נִדְהַם רֶקְס הַבַּמַּאי. "הִיא נִשְׁאֶרֶת בַּבַּיִת? הִיא לֹא חוֹגֶגֶת?"

"אָחוֹרָה פְּנֵה!" צָעַק הָרָסָ"ר, וּפְלֻגַּת הַחַיָּלִים הֵחֵלָּה לָסֶגֶת.

הַקֻּבִּיּוֹת לֹא חִכּוּ לִפְקֻדָּה מְסֻדֶּרֶת, מִהֲרוּ לְקַפֵּל אֶת עַצְמָן וְלָעוּף,

כָּל הָרַקְדָנִים נָפְלוּ מֵהַבָּמָה, בַּרְוָזִים הִתְנַגְּשׁוּ בְּקוֹל צִפְצוּף.

הַשּׁוֹטְרִים נִסּוּ לִשְׁלֹט בַּמַּצָּב, אַךְ מִבַּעַד לַדֶּלֶת נִדְלַק הָאוֹר:

"הֵם מִתְעוֹרְרִים!" צָרַח הַצּוֹפָר, וְכֻלָּם מִהֲרוּ לִמְקוֹמָם לַחֲזֹר.

***

גָּלִית פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת, וּמִיָּד טָרְקָה בְּעָצְמָה רַבָּה.

הִיא נִרְאֲתָה כּוֹעֶסֶת וּקְצָת מְבֹהֶלֶת, לֹא רָצְתָה לָגַעַת בְּשׁוּם בֻּבָּה.

"אֵיזֶה מִין יוֹם הָעַצְמָאוּת זֶה, בַּבַּיִת, לָמָּה לֹא אֵרוּעַ?" מִכַּעַס צָרְחָה.

"הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ הוּא לֹא מְדִינָה, אִי אֶפְשָׁר לַחְגֹּג בְּתוֹךְ הַמִּשְׁפָּחָה".

רֵיחַ טוֹב חָדַר מִכִּוּוּן הַמִּטְבָּח, מִישֶׁהוּ מֵכִין פָלָאפֶל רוֹתֵחַ,

קוֹלוֹת שֶׁל שִׁירִים בָּקְעוּ מֵהַסָּלוֹן, נִשְׁמַע שֶׁהוֹלֵךְ לִהְיוֹת פֹּה שָׂמֵחַ.

"מְדִינָה זֶה בַּחוּץ", רָטְנָה גָּלִית, שֶׁכָּל זֶה כַּנִּרְאֶה אוֹתָהּ לֹא הִרְשִׁים.

"שָׁם יֵשׁ אוֹרוֹת, שָׁם מְעַנְיֵן, פֹּה – רַק אֲנַחְנוּ, סְתָם אֲנָשִׁים…"

בֵּין הַדְּמָעוֹת, עֵינֶיהָ שֶׁל גָּלִית הִבְחִינוּ פִּתְאוֹם שֶׁהַחֶדֶר הִשְׁתַּנָּה:

חַיָּלִים, מִשְׁטָרָה, דּוּכָנִים שֶׁל אֹכֶל, כְּאִלּוּ הַבַּיִת הוּא כְּמוֹ מְדִינָה…

לְאַט לְאַט הִיא הִפְסִיקָה לִבְכּוֹת (רַק בְּשֶׁקֶט נִשְׁאֲרָה עֲצוּבָה),

וְאָז שָׂמָה לֵב לְמַשֶּׁהוּ מוּזָר פָּרוּס עַל פְּנֵי שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה:

"מְדִינַת וַיְצְמָן שֵׁשׁ גֵּאָה לְהַעֲנִיק אֶת הַפְּרָס לִדְמוּת מְיֻחֶדֶת מְאוֹד:

מַרְבָּה לְטַיֵּל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עוֹזֶרֶת לַהוֹרִים שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲבֹד".

גָּלִית צָחֲקָה: "כְּשֶׁחוֹשְׁבִים עַל זֶה, הַבַּיִת הוּא כְּמוֹ מְדִינָה שְׁלֵמָה…

אֲבָל מִי הַדְּמוּת הַמְּיֻחֶדֶת הַזֹּאת, שֶׁיִּתְּנוּ לָהּ פְּרָס עַל אֵיזוֹ בָּמָה?"

כְּשֶׁהִגִּיעָה גָּלִית לְאֶמְצַע הַשֶּׁלֶט, עָמְדָה נִדְהֶמֶת וְלֹא מַאֲמִינָה:

"הִיא אָמְנָם עֲדַיִן צְעִירָה בְּמִקְצָת, אַךְ לוֹמֶדֶת לָתֵת אֶת חֶלְקָהּ לַמְּדִינָה.

תּוֹרֶמֶת לַחֶבְרָה, אִכְפָּתִית לָעָם, וְאֵין כָּמוֹהָ אֶזְרָחִית יִשְׂרְאֵלִית

לָכֵן, בְּשֵׁם כָּל מְדִינַת הַבַּיִת

פְּרַס יִשְׂרָאֵל מֻעֲנָק לָךְ, גָּלִית!"

עוד באותו נושא