אח, בפסח הזה הייתי אמור לספר לכם על זכוכית המגדלת החדשה שלי, שקיבלתי במתנה לחג. היא הייתה אמורה להגיע בדואר מסין, וזה כמעט קרה. החבילה כבר חיכתה לי בסניף הדואר, אבל לא הלכתי לקחת אותה משם. הכל בגלל הדוור המסתורי.
הבעיה החלה לפני כמה ימים. כמה אנשים בעיר דיווחו על דוור מוזר, שתוך כדי חלוקת מכתבים וחבילות – מנסה להוציא לאזרחים את הארנק מהכיס. כמובן רציתי לפגוש את הדוור הזה במו עיניי ולפצח את התעלומה, אבל בחול המועד אני מעדיף שלא לעבוד, וחוץ מזה – אם הדוור יצליח במזימתו ויגנוב גם את הארנק שלי, לא יהיה לי איך לקנות לשרלוק את הפריזבי שהוא ביקש לאפיקומן.
“הצילווו!!!”
לפתע נשמע קול זעקה מחוץ למשרד. תוך שנייה הוא כבר לא היה מחוץ למשרד, אלא בתוכו. איש מבוהל עם חבילה עטופה ביד פרץ אל החדר.
“אתה בלק הבלש?” שאל, מבוהל כולו.
“כן”, אמרתי. “אבל רק בלש, כן? לא מקלט למבקשי מסתור”.
“לא, אתה חייב להציל אותי! הדוור הכייס רודף אחריי!” קרא האיש ורץ להתחבא מתחת לשולחן.
“לא ייאמן! הדוור הכייס בכבודו ובעצמו? אנא, ספר לנו איך זה קרה”, ביקש אמיל.
“דוור ניגש אליי לתת לי חבילה”, סיפר האיש הנסער, “אבל רגע לפני שהוא מסר לי אותה ביד אחת, הוא שלח ידו אל הכיס שלי וניסה לגנוב לי את הארנק. ברחתי ממנו עם החבילה ביד, והוא רדף אחריי ניסה שוב לכייס אותי. תגיד לי, איזה מין דוור זה?!”
אכן, בחיים שלי לא ראיתי כזה דוור.
“מה נעשה?” שאלתי. “זו תעלומה שצריך לחקור, אבל אני עדיין לא מתכוון לרדוף אחרי הדוור הכייס”.
“אפשר להסתכל בחלון. אם הדוור רודף אחרי האיש, אולי הוא כאן באזור?” הציע אמיל.
הסתכלתי מהחלון, אבל לא ראיתי שום דוור.
“אין דוור”, אמרתי בעצב.
“מה אין דבר? אתה לא רואה שאני בצרות?” זעק האיש מתחת לשולחן.
“התכוונתי שאין דוור, עם ו'”.
“ברור שהוא לא מסתובב עם וו, הוא מסתובב עם חבילות!”
לפתע נפתחה שוב הדלת. “איפה הוא?” שאל האיש בפתח, כנראה הדוור.
“אני לא כאן!” נשמעה צעקה מתחת לשולחן.
“אה, הוא כאן!” קרא הדוור. “לאן ברחת עם החבילה? אני צריך רגע שתחתום שקיבלת אותה”.
“ואני צריך שתעזוב אותי דחוף!” קרא האיש מתחת לשולחן.
“חכה רגע”, ביקשתי. “אדוני הדוור, אמור את האמת – האם זה נכון שניסית לחטוף לנמען של החבילה את הארנק שלו?”
“במידה מסוימת כן”, הודה הדוור, “אבל זה רק מפני שכך כתוב על החבילה”.
כך כתוב על החבילה? לא ייתכן. רכנתי מתחת לשולחן, לקחתי מידו של האיש המובהל את החבילה, וקראתי מה כתוב עליה במפורש: למסור את החבילה למישהו, מבלי שיהיה לו כסף בכיס.
“אתה מבין איזה סיוט זה?” שאל הדוור. “כבר כמה ימים אני מנסה למסור את החבילה למישהו בלי שיהיה לו כסף בכיס. אז כל מי שאני מנסה למסור לו את החבילה, אני גם מוציא לו את הארנק מהכיס כדי שלא יהיה לו כסף”.
סוף סוף הדוור מסביר את עצמו, אבל לא הבנתי שום דבר. חבילה שצריך למסור אותה למישהו שאין לו כסף בכיס?
“אולי יש בחבילה איזה אוצר יקר?” הציע אמיל. “אולי השולח רצה שהמקבל ייפטר קודם כל מהרכוש הקודם שלו, ואז יקבל רכוש חדש?”
“זאת לא סיבה לגזול מאדם את כספו”, אמרתי. “וחוץ מזה, למה שמישהו ירצה לשלוח חבילה למישהו בתנאי שאין לו כסף?”
“לא יודע למה הוא רצה את זה”, הצטדק הדוור, “אבל מה שהלקוחות רוצים – אני לא מתנגד. אין דוור העומד בפני הרצון”.
ליתר ביטחון, בדקתי אם במקרה מדובר באוצר יקר. נענעתי את החבילה, ונדמה היה שחפץ כדורי מתנועע בפנים. קירבתי את אפי, והרגשתי ריח של פרי הדר.
“נדמה לי שזה תפוז. נכון, שרלוק?” שאלתי וקירבתי את החבילה לאפו של כלב הגישוש שלנו. “האו!” אישר שרלוק.
אז זה תפוז. ואם לא תפוז, אז לכל היותר קלמנטינה. בטח לא אוצר יקר. בחנתי גם את החבילה שבה היה מונח הפרי, ורק אז שמתי לב שמדובר בחבילה של מצות. מי שולח דואר בתוך חבילה של מצות? התבוננתי היטב על החבילה, וראיתי שלמעלה, מעל הכיתוב המוזר “למסור את החבילה למישהו שאין לו כסף בכיס”, כתוב בקטן תאריך: ערב פסח.
“תראה את התאריך”, אמרתי לאמיל. “אפשר לעשות כל מיני פשעים, אבל לשלוח תפוז בערב פסח?”
“אילו אני הייתי מתעסק עם דואר בערב פסח, במקום לסיים לבער את החמץ ולערוך שולחן לליל הסדר, היו זורקים אותי מהבית”, אמר אמיל.
חשבתי עוד קצת, ולבסוף הגעתי למסקנה. “נראה לי שאני מבין מה קרה. דוור יקר, עזוב בבקשה את הלקוח האומלל, ואת כל שאר תושבי העיר. עדיף שתפנה למחלקת הרווחה, או לארגון צדקה, ובקש מהם למסור את החבילה לאיש עני כלשהו. לפי המשנה במסכת מעשר שני פרק ה משנה ו, החבילה מיועדת לאדם עני”.
הדוור התנצל על אי־הנעימות, ונפרדנו לשלום. אני מודה, בהתחלה חשבתי שהוא פושע סדרתי, אבל טוב שלא זלזלתי בו. אין לך דוור שאין לו מקום.
כיצד ידע בלק שהחבילה אמורה להגיע לעניים?
לשליחת פתרונות וקבלת ברכת חג שמח מבלק הבלש: balakbalash@gmail.com