-סודי-
פרוטוקול פגישת חתימה על “הסכם שתי המדינות”, אייר תשצ”ג, אפריל 2033.
הנוכחים: א’ בן יוסף, ב’ אפרתי, נציגי מפלגת האיחוד הציוני; ג’ בן דוד, ד’ יהודה, נציגי מפלגת הציונות המאוחדת.
א מצלם תמונה בסלולרי, ושולח לכתב הפוליטי של ערוץ 15, תוך כדי שהוא משביע אותו לא להדליף לאף אחד. דיר בלאק, אפילו רוה”מ עדיין לא יודע מזה. ב בודק כמה כמה נגד שוויץ, ושם את הטלפון על שקט. ג אומר פרק תהילים לפני הפגישה. ד בודק באפליקציה מתי יש מניין קרוב למנחה, למקרה שהפגישה תתעכב יותר מהצפוי.
כל הארבעה לוחצים ידיים. ב מניח על השולחן עוגה.
ב (פונה לג’ וד’): זה כשר, בדקתי. תקחו חופשי.
ג: מצטער, לא נוגע בסוכר.
עו”ד ת’ (נציג היועץ המשפטי) נכנס לחדר.
ת: סליחה על האיחור, אין איפה לחנות בחוץ. עומדת משאית באמצע הכביש, עוד תהיה פה תאונה היום.
א: רק שלא יחסמו לי את הרכב עכשיו… טוב, בואו נעשה את זה קצר. זה לא נעים לאף אחד, הפיצול הזה, אבל ככה הוסכם. ועד שהצלחנו להסכים על משהו, בואו נסגור עסקה לפני שמישהו מתחרט.
ג: אחלה. מה הנוהל?
א: כוחות.
ג: מה כוחות?
א: כוחות. כמו כשמשחקים כדורגל בהפסקה, כל אחד לוקח את מי שהוא רוצה. לא מכירים?
ג: אה, זה. פשוט הדחקתי, תמיד בחרו אותי אחרון.
א: התחלנו. תל אביב.
ג (זורק מבט לד’, כאומר ‘זה היה צפוי’): יהודה ושומרון.
א: קיסריה.
ג: פתח תקווה.
ב: עשה טובה, הרופא שיניים שלי בפתח תקווה, קח משהו אחר.
ג: אז פתח תקווה חוץ מפרישמן.
א: סבבה. אילת.
ג: רמת הגולן.
א: מכבי תל אביב.
ג: חידון התנ”ך.
א: ווייז.
ג (לוחש): ד, אנחנו לא נגיע ככה לשום מקום.
ד: למה לא? בינתיים הולך די סבבה. לגבי אילת, נמצא כבר איזה דיל.
ג: התכוונתי שלא נגיע לשום מקום בלי ווייז. אתה יכול לנסוע לטיול משפחתי עם הילדים ולעקוב אחרי מפה?
ד: נו, ככה זה משא ומתן. עכשיו תמצא אתה משהו שהם לא יכולים לנסוע בלעדיו לטיול משפחתי עם הילדים.
ג: במבה.
א: ארץ נהדרת.
ג: ארבע אחרי הצהריים.
א: שלמה ארצי.
ג: יהורם גאון.
א: עדן בן-זקן.
ג: ישי ריבו.
(ב’ נועץ עיניים זועמות בא’, כאומר ‘למה התחלת עם זמרים, סתם נסתבך עם זה’)
א: מתי כספי.
ג: חנן בן ארי.
(ב’ מכניס מרפק לא’, כאומר ‘אמרתי לך שנסתבך עם זה’)
א: בסדר, עזוב זמרים. גלי צה”ל.
ג: מקור ראשון.
א (שותה מים, נראה קצת לחוץ): צה”ל.
ג: מה צה”ל? לא, אין דבר כזה. תביאו לנו חצי צה”ל.
א: מה חצי? אתם רוצים לקרוע את הצבא?!
ג: אתם רוצים להשאיר אותנו בלי צבא בכלל? מי ישמור עלינו? לאן נתגייס? ממה נתלהב? איפה נצטלם עם תפילין?
א: תקימו צבא חדש, אנחנו ניקח את הישן.
ג: צבא חדש? בלי ותיקים, בלי רס”רים בקבע, בלי עמדות שמירה עם גרפיטי של אוג’ 86, בלי מכשירי קשר מהמאה הקודמת? איך אפשר לנהל צבא ככה?
ב: ה, תבדוק בבקשה אם יש אישור לשני צבאות, ואיזה הליך ביורוקרטי זה דורש. המשכנו הלאה.
ג: השבת הציבורית. אנחנו ניקח את השבת, אתם תעשו עם התחבורה הציבורית מה שאתם רוצים.
א: אז זהו, שבכלל לא רצינו לקחת את התחבורה הציבורית. קחו אותה אתם.
ג: אז קחו את הקניונים, ותעשו איתם מה שאתם רוצים.
א: לא, נו, ייהרס לנו כל העונג שבת. תחשוב מה זה, שישי בערב, אחרי קידוש, רוצים להתלונן על זה שהכל סגור, ומגלים שהכל פתוח. על מה נקטר?
שיר של עמיר בניון מתפרץ פתאום מתוך המכשיר של ב. ב מגלה שהוא לא באמת שם את הטלפון על שקט, ועכשיו כן שם אותו על שקט. שולח הצצה לטלפון.
ב: לעזאזל, אחת אפס לשוויץ.
ד: באסה.
א מסתכל מהחלון לראות אם המשאית עדיין תקועה באמצע הרחוב. ג מנצל את חוסר הריכוז של ב כדי להתלחשש עם ד. ג מתוסכל מהמשא ומתן הזה, שלא מסכימים בו על כלום. ד מסביר שהבעיה היא ההפך: הם מסכימים ביותר מדי תחומים, ולכן רוצים בדיוק את אותם דברים.
ג נושם עמוק, ונראה שהוא הולך לעשות צעד דרמטי.
ג: ירושלים.
א: מה ירושלים? שכח מזה! לקחתם את חברון וקבר רחל, לא מספיק?
ג: אז חצי ירושלים. כלומר, אנחנו ניקח את ירושלים האמיתית – העיר העתיקה, הכותל, נחלאות, מאה שערים וישיבת הר המור. אתם תקחו את הארנה, מלחה, גן החיות התנ”כי, גשר המיתרים והרכבת הקלה.
א: את הכותל תשאירו לנו. יש לכם מלא מקומות קדושים, תעשו איזה טריק הלכתי ותגדירו אחד מהם בתור כותל.
ד: ת, תבדוק בבקשה אם יש אישור לשתי ירושלים. יאללה, נמשיך.
א: יום העצמאות. נשאיר לכם את ההלל שלכם, ואת יום ירושלים.
ג: נראה לך שהלל זה מספיק? ומה נאכל אחרי זה אם לא מנגל? לא לא, אנחנו לוקחים את יום העצמאות.
ב: אני מציע שנחלק את יום העצמאות לשניים. אנחנו משמונה בערב עד עשר בבוקר ככה, אתם מעשר בבוקר והלאה. יהיה לכם את חידון התנ”ך, פרס ישראל ומרתון הגששים ברשת ב’. אם תעשו שחרית בעשר, אפילו לא תרגישו שוויתרתם על משהו.
ג: תשכחו מזה. אנחנו ניקח את יום העצמאות בה’ באייר, אתם תעשו ב-15 במאי, או באיזה תאריך לועזי שתרצו.
א: לאא, תאריכים לועזיים זה סיוט. יש לך פה יום כדור הארץ, שם יום הקקטוס הבינלאומי, אתה לא יוצא מזה. חייבים ה’ באייר. תקשיבו, אנחנו ניקח את הספריי קצף, אתם את ה…
ג: לא, אנחנו צריכים את הספריי קצף. כל דבר תורה שלי ביום העצמאות בנוי על זה ש”אם אנשים עדיין עושים ספריי קצף ביום העצמאות, זה סימן שהם לא מבינים את המשמעות שלו, עכשיו נלמד את המשמעות האמיתית”. אם לא יהיה ספריי קצף, לא יהיה לי מה להגיד.
שיר של אריק איינשטיין מתפרץ לדיון. ד מכבה את הצלצול במכשיר שלו. מסתכל בשעון ורואה שתכף מנחה.
א מנצל את חוסר תשומת הלב של ב ומתלחשש עם ד. מה הקטע של הפיצול הזה אם אנחנו מרגישים שייכים לאותם דברים בדיוק, טוען א. ב אומר לו שזה לא נכון, והם שונים במלא דברים. א מנסה לבדוק במה הם שונים.
א: הכוכב הבא.
ג: ריקודגלים.
א: פסטיגל.
ג: פסטיבל הכלייזמרים.
א: חולות חלוצה.
ב (בלחש): מה איבדת שם?
א (בלחש): שמע, לקחנו את תל אביב, אנחנו צריכים גם איזה שטח עם חנייה.
ב (בלחש): לא נורא, אפשר לצמצם קצת את אמפי קיסריה. גם ככה הם לקחו את חנן בן ארי.
א נזכר בחנייה ומסתכל מהחלון. המשאית תקועה, ואוטובוס מגיע מהצד השני. א מתופף באצבעותיו על השולחן, ונראה שהוא רוצה כבר לסגור עניין ולראות מה שלום הרכב.
א: ישראל.
ג: מה ישראל?
א: המותג ‘ישראל’, אנחנו לוקחים אותו.
ג: אחי, זה מותג שלנו. זה מהתנ”ך. תמצאו לכם איזה שם קליט באנגלית.
א: הפוך, תמצאו אתם משהו עם ניחוח יהודי. קוגל, נגיד.
ג: מה קוגל? מה אתה רוצה שנגיד, יוצאים לטייל בארץ הקוגל? עם הקוגל חי? ארץ קוגל לעם קוגל על פי תורת קוגל?
ב: כפרות, אנחנו מבינים שהשם של המדינה זה עניין משמעותי גם בשבילכם, אבל הכל אפשר לפתור במשא ומתן.
ג: את זה לא. אם אתם לוקחים את השם של המדינה, אתם צריכים לתת לנו משהו בסדר גודל של מדינה שלמה. אחרת אין שיוויון.
א (לוגם שוב מהמים. חושב קצת): בסדר, תקבלו משהו בגודל של המדינה. אתם יכולים לקחת את כל משרדי הממשלה והמנגנון הביורוקרטי.
ג: לא, קחו אתם את המערכת הביורוקרטית.
א: לא, נו, קחו אתם. אנחנו לוקחים את השם ‘ישראל’ ואתם את כל הסחבת והניירות.
ב: ת, תבדוק איזה הליך ביורוקרטי נדרש בשביל לפצל את המערכת לשתי מערכות בירוקרטיות.
ת חוטף כאב ראש וצונח על הרצפה. אחרי כמה שניות מנסה לקום.
ת: תנו לי דקה לנשום.
ד: מה נעשה בינתיים? אולי נארגן מניין?
א: אני יכול להשלים אם צריך.
ג פותח את הטלפון ורואה שאחת אחת, ב צועק שיש א-לוהים (אולי בלי מקף).
רעש אמבולנס נשמע מבחוץ.
א: מה זה?!
ג: נראה לי תאונה.
ד: אני חובש. יש פה ערכת החייאה איפה שהוא?
ב: כן, בוא איתי.
א, ב, ג וד רצים כאיש אחד החוצה לראות איך אפשר לעזור. ת נשאר לבד מול המחשב עם אתגר הביורוקרטיה. אני (המזכירה) רושמת ביומן לקבוע פגישה נוספת, לפני יום העצמאות התשצ”ט-2039, ולא להגיע אליה. חבל על הזמן, כבר 85 שנה שהרעיון הזה לא מצליח.