שירים שכתבתי ליום העצמאות

חיים כותב שירים נפלאים, בכישרון מיוחד במינו. שירים של חיים ליום העצמאות משובצים בספר הסיפורים שלו, “ולתפארת מדינת ישראל”.

עם זאת, גם לי יש כמה שירי אהבה לישראל. פחות יפים, אולי, אבל אני מקווה שגם הם יוסיפו אור ואהבה לחגיגות העצמאות.

הנה שלושה מהם, ועוד אחד מתנה מחיים – שיר שכתב בתקופת השריפות באחד הקיצים, כשעוד ועוד מקומות בארץ בערו, וגם הוא מביע את השמחה בהיותנו כאן במדינה.

אפרת

 

יש אהבה

אומרים יש אהבה בארץ. מה,

זאת אהבה?

שריח פרדסים מרחיב את הריאות,

את הנחיריים, את הלב,

באדמה שהיא מגן דוד ועננים בשמי התכלת מעליו,

והוא מוקף בים כחול שקצף בגליו,

שרוח בו נושבת. האדמה הזאת נושבת

בפסגות הרים קרות, במדבר יבש ענק

ובמישור חוף לח ומפויח.

ולא דגל בה כי אם דגלים ודגלונים,

נתלים על שערים ועל דלתות, על הרכבים ובדרכים, על מרפסות

ועל גדרות, וממלאים את הסביבה

הרחוקה והקרובה.

אומרים יש אהבה בארץ,

זאת אהבה.

 

התעייפנו, ארץ

פינוי עמונה תשע”ז. כבר לא נערה קופאת מקור במאחז עם חברות, אלא אמא לילדות, מכינה טוסטים לארוחת הערב בביתנו בקדימה.

 

הִתְעַיַּפְנוּ, אֶרֶץ,

אֵיךְ זֶה לֹא בָּרוּר לָךְ?

עַד שֶׁסּוֹף־סוֹף הִתְרַגַּלְנוּ אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל גַּעְגּוּעַ.

כְּבָר הִתְחַבַּרְנוּ, אֲנַחְנוּ כָּאן,

מָה עוֹד אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת?

עַכְשָׁו אַתְּ הִיא הַנֶּאֱחֶזֶת בָּנוּ כְּמוֹ אִשָּׁה נוֹאֶשֶׁת.

שַׁחְרְרִי, עִזְבִי אוֹתָנוּ,

נָתַנּוּ לָךְ אֶת הַכֹּל.

נַגְּבִי אֶת הַדָּם מֵהַשְּׂפָתַיִם, נִשְׁאַר לָךְ רַק לִגְדֹּל.

נְחַבֵּק אוֹתָךְ תָּמִיד, רַק הִתְעַיַּפְנוּ, תֵּרָגְעִי,

אֵינֵךְ צְרִיכָה לְהִשְׁתּוֹלֵל וְלֹא לִזְעֹק,

זֶה רַק מַרְגִּיז.

קָרָאת לָנוּ מִן הַגָּלוּת וּבָאנוּ,

בִּקַּשְׁתְּ קִבְרֵי אַחִים וּמַצֵּבוֹת – קִבַּלְתְּ.

נִסִּית אוֹתָנוּ בְּסִינַי וּבְגוּשׁ קָטִיף, מַאֲחָזִים קִפַּלְתְּ.

אֲנַחְנוּ מְקַפְּלִים שְׁלָטִים, דְּגָלִים,

סְרָטִים כְּתֻמִּים לָרֶכֶב.

תָּבִינִי, כְּבָר עָבַר זְמַנָּם, וּתְנִי לָנוּ לָלֶכֶת.

אֲנַחְנוּ הִתְקַדַּמְנוּ הָלְאָה, אֶרֶץ,

וְאָנוּ עֲסוּקִים בִּמְחֻיָּבֻיּוֹת קוֹדְמוֹת,

אַל תָּשִׁיבִי אוֹתָנוּ אָחוֹר,

אַל תְּחַפְּשִׂי בְּכֹחַ מִלְחָמוֹת.

יֵשׁ לָנוּ מִשֶּׁלָּנוּ, לָמָּה אַתְּ דַּוְקָא מִתְעָרֶבֶת?

חָשַׁבְנוּ שֶׁסִּיַּמְנוּ אִתָּךְ, שֶׁהִשְׁלַמְנוּ,

אַתְּ יְכוֹלָה עַכְשָׁו בְּנַחַת לָשֶׁבֶת.

וְאִם אַתְּ רוֹצָה עוֹד תְּשׂוּמֶת לֵב מִדֵּי פַּעַם – נַחְגֹּג לָךְ,

כַּבִּי אֶת הָאֵשׁ.

אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, אֶרֶץ, גַּם בְּשֶׁקֶט

וְזֶה לֹא פָּחוֹת מְרַגֵּשׁ.

 

דגל ישראל נטוש

דגל ישראל נטוש

שנתלה לכבוד יום העצמאות

קרוע ודהוי

ורטוב בגשם של איר.

מי שתלה אותו שכח

ממנו שם, וזה עצוב כמו מדינה

שהוקמה ברוב חג

ואחר כך אלוהיה שכח אותה

והיא דועכת והולכת.

אבל מי שתלה דגל ישראל

וחיכה ליום ירושלים

וגם כשהיה קרוע ודהוי עוד התקשה להסירו

מן המרפסת,

מזכיר לאלוהיו: אנחנו כאן,

מחה נא מפנינו את הגשם.

שלח את הקשת.

 

אני מכיר אותך

חיים אקשטיין

 

רגע, אני מכיר אותך, אש איומה אוכלה
מאיפה את מוכרת? אה, זו את מן הגולה
את מן הכפרים, העיירות, קהילות שלמות
שנתת בהן עינייך – ועשית מהן גל עצמות
את שהחרבת הכל, מהצריף הדל עד לבית הגביר
שהותרת גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר
חשבתי שנשארת שם הרחק, מתי עשית עלייה?
איך זה שצצת פה פתאום, לשרוף עיר תוך שנייה?
שוב את כלי ביד אויב, מכפילה את כוחו בקרב
ובעצם – מאת בוראך תלכי, ללהט סביב צריו
שוב למחוק? שוב לגמד? שוב לחשוף כמה אנו כאין?
עד שקמנו, צמחנו, התקדמנו – את הורסת הכל, עדיין?
אין לי תשובות, זו את וזהו, אם אין עיניי הוזות
ואין לי מושג על מה עשה ה’ ככה לארץ הזאת
את זו את, אבל אנו לא אנו של פעם, בארץ זרה
ואנחנו כבר לא חובקים ידיים בלי הושיט עזרה
כבר לא מושפלים מול שוסינו, אלא פנים בפנים מול האש
ומי ששחק על משבתינו – שולח סיוע אווירי כשנבקש
נולדנו בכבשן האש, ונמשיך לעמוד מולו, גם אם לא קל
הצלחת הפעם, הסנה בוער
אך הסנה איננו אוכל

עוד באותו נושא