כשהאדמה בוערת, מצד אחד קשה לדבר על השמחה האישית, ומצד שני – אי אפשר שלא להודות לה’ על היבול. חובת ההודאה על האסיף חלה עלינו גם בשנה הזאת, ולכן נכתוב בקצרה על עשרה פרויקטים נבחרים, ועל חלקם במאמץ המלחמתי הלאומי. על הדרך נוסיף גם תודות לאנשים שעבדו איתנו במהלך השנה, תוך כדי האתגרים שפקדו כל אחד מהם בגזרתו.

הסדר כאן הוא פחות או יותר כרונולוגי, כך שהוא יכול לשמש מעין סקירה מהירה של השנה שעברנו בתחום הספרים, מפרוץ המלחמה ועד עכשיו.

א. מלחמה של גיבורים – את ההודעה מהדסה בן ארי קיבלתי (חיים) בבית של מרוואן בחברון. אמרה שחייבים לכתוב את סיפורי הגבורה של עכשיו לילדים שלנו. בהודעה ארוכה, עניתי לה שלדעתי זה לא הזמן לכתוב, ושצריך עוד פרספקטיבה. היא כמובן לא חיכתה, המשיכה לגייס צוות כותבים ועורכים מתנדבים, ביניהם את אפרת. בהמשך הצטרפתי לפרויקט, כשהוא כבר היה מיזם ענק בעל כמה זרועות ובכמה שפות, שהוליד – לצד הפעילות ברשתות החברתיות – את ספר הילדים הראשון על מאורעות המלחמה. עבודה מטורפת של איסוף חומרים, עבודה מול המשפחות ובעיקר הנגשה ספרותית לילדים.

ב. מלאה הארץ דעה – בימים הראשונים של המלחמה ניסיתי ליצור קשר עם חבריי לצוות ‘מלאה הארץ דעה’, בראשותו של הרב ראובן ששון. היה לי ברור שלרב יהיו דברים מחזקים לומר בעת הזאת, אלא שהתברר שאין מי שיעבוד עליהם. כל הצוות גויס. הרב נטל על עצמו את הפצת דברי החיזוק לחיילים ולעורף, ואחר כך הצטרפתי לעבודה היישר מהמוצב. הוצאנו את החוברת ‘מלחמה לה” שראתה אור בתחילת המלחמה, ובהמשך התחדשו שאר הפרויקטים של המרכז. ספר רחב יותר על המלחמה נמצא עדיין בתהליכים. במקביל סיימנו שנה ראשונה של עריכת הלימוד היומי, “והאר עינינו”, בדיוק בשנה שבה כל כך הרבה אנשים חיפשו 6 דקות של חיזוק אמוני ביום.

ג. בעוז ובאמונה – סיפור חייו של הרב אחיעד אטינגר הי”ד. עבדנו על הספר הזה במשך שנים (כתיבה: חיים, עריכת לשון: אפרת), ולבסוף הוא יצא כחודשיים לאחר תחילת המלחמה. כשאני עדיין במילואים, וגם המפיק והיוזם של הספר, אביעד גזבר (מנהל ישיבת עוז ואמונה, כשהוא לא נלחם ברפיח או בלבנון, או מחסל מחבלים בעלי). ביום האחרון של השנה גילינו שסיפור מסירות הנפש המשפחתי עוד לא נגמר, כשהראל – בנו של הרב אחיעד – נהרג גם הוא בקרב גבורה, בלבנון.

ד. מעשה ונשמע – מצד החלק שלי בפודקאסט, זו הייתה שנה פחות פורייה מקודמותיה. אלנתן בראלי הקליט מהמילואים את סדרת ‘גיבורים קטנים’ על ילדים גיבורים בתולדות האומה, שתרמתי חלק מהפרקים שלה. חוץ מזה פרסמנו השנה את הסדרה על שמירת הלשון, שהקלטנו בקיץ שעבר עבור משפחתו של דוד מונדרר ז”ל – פרויקט ראשון שנעשה בהזמנת משפחה, ואנחנו מקווים שבהמשך יבואו עוד. השנה גם ייצרנו לפורים את הסדרה ‘מהודו ועד שו”ת’ עם ‘סולמות’ בהשתתפות הרב יוסף צבי רימון. מקווים לעוד שיתופי פעולה בהמשך, ולעוד סדרות שיוכלו לצאת באיכות אולפן (ולא באיכות מילואים).

ה. פניני הלכה לילדים – בזמן שאני במילואים, מכון הר ברכה התכוננו לפסח, ואפרת ניסתה לנצל כל זמן של פניות (טכנית, ובעיקר נפשית) לנקד את הכרך של ‘פניני הלכה’ לפסח. בסבב השני היא שוב נכנסה למרוץ נגד הזמן, לקראת הכרך של ראש השנה. ב”ה למרות התנאים המאתגרים, שני הכרכים יצאו בזמן.

ו. שוברים ת’ראש 2 – את החלק שלי (עריכה) בספר החידות וההלכות של חיים ברנסון וחננאל תורגמן, סיימתי למעשה בשנה שעברה. חננאל סיים את האיורים בין השמירות, וחיים ברנסון ניצח על השלבים האחרונים במלאכה במקביל לתפקידו בקבע. לי נשאר לעקוב אחרי אינספור דיונים בווטסאפ על פרטי הפרטים של הטקסט והחידות, ביניהם כאלה שעלו במהלך המלחמה ומתוכה (איך מציגים את שמחת תורה בספרים מכאן ואילך, למשל).

ז. “מבצע עומר”, “מבצע מתנה” (לילדי המילואים והקבע) – הסבב הראשון תם, וחיפשתי כל דרך אפשרית להמשיך להשתתף במלחמה דרך גזרת הכתיבה. מצאתי הרבה כאלה, אבל לא נחה דעתי עד שהסתפחתי לרבנות הצבאית. התברר לי שבמחנה שורה, בניין אחד ליד המקום שבו עוסקים אנשי ענף הזיהוי במלאכה הכואבת ביותר, יושבת סוללה של מילואימניקים מוכשרים שמפיצים תכנים לכל צה”ל. זכיתי לתרום לפרויקטים שלהם כמה טקסטים, ובעיקר נכנסתי לפרויקט מקסים של חוברות לילדי (ומשפחות) המילואים והקבע, לקראת החגים. הסדרה, בהפקתו של יצחק אברהמי (שכתב בעצמו את החוברת הראשונה והשלישית), התחילה בפורים, המשיכה במועדי ספירת העומר, והחוברת האחרונה יצאה בחגי תשרי.

ההנחיות הצבאיות היו חדות: שיהיה קצר, נגיש לילדים, כלל ישראלי, ללא מסרים תורניים בולטים, והעיקר – שיפיח רוח גבורה בילדים ובהוריהם. אה, ושיעבור גם את מסכת האישורים המחכה לכל טקסט במסגרת הרבנות. אנחנו בטח מקצצים לך את הכנפיים בתור סופר, אמרו לי. להפך, אמרתי, סופר צריך לדעת להשתמש בכלים הספרותיים כדי להגיד את מה שאי אפשר להגיד במפורש. וחוץ מזה, סוף סוף אני לא מחפש פרויקטים באופן פרטי, אלא כותב במדים כמייצג את כלל ישראל.

ח. מעפר קומי – כשחזרנו לירוחם, וכשאמרתי להנהלת הישיבה שאני בשאיפה להיות מעורב יותר בספרים שיוצאים מבית המדרש, לא תארתי לעצמי באיזה מקום הישיבה תימצא השנה. לא חשבתי שאתן עצות בענייני הספדים וקטעי זיכרון לנופלים. את המשימה המרכזית קיבלתי לקראת יום הזיכרון: לערוך את השיחות המרגשות, ועם זאת עיוניות ושכליות ומעמיקות כדרכה של הישיבה, שניתנו בישיבה בחודשים הראשונים למלחמה. ערכתי בחרדת קודש את השיחות והשיעורים, וכשהתבקשתי לעבור גם על הספדים – כבר לא יכולתי לגעת. השארתי את הטקסטים המטלטלים כמעט כמו שהם, כולל שורות ריקות ומיותמות, להשאיר את איפה שהייתה שתיקה.

ט. רצים למשנה – פרויקט הדגל של “סולמות” שמר על ראש מעל המים גם במלחמה. זכיתי גם הפעם להיות בצוות התוכן, הפעם על מסכת תענית.

י. סודות השבט – על הספר הזה הרחבתי הרבה כשהוא יצא. יהיה קשה לתמצת בשורות אחדות את כל התהליכים סביב הספר הזה, מהכתיבה עד רגע לפני סוכות, דרך ההחלטה לגנוז חצי מהספר בגלל שימוש בשבויים ובני ערובה, המחשבות המרובות איזה תוכן הנוער צריך לקבל עכשיו, הרכבת העלילה המחודשת מהמון חוויות מילואים שעיצבו אותי, הגופן של איתן פיש הי”ד שהיה מוכן ברגע האחרון לפני סגירת הגיליון, ועד צאת הספר עם תום הסבב השני של המילואים.

לא הוזכרו כאן: עד שהרצפה תתייבש (עם אולפני אתרוג) – גרסת מלחמה, פרשה של הנפש מאת הרב לונדין – שיצא רגע לפני המלחמה, כתיבה ב’אותיות וילדים’ (סדרה שנולדה במילואים, אבל בלי מילה מפורשת על מלחמה), ועוד. וגם שירים מהמחברת שעלו תוך כדי שמירות ומארבים, הגהות של כיתובי זיכרון וטקסטים לאזכרות, סיפורים מהמוצב לילדים שנשארו בבית, והרבה הרבה מילים שמרחפות באוויר, וביום מן הימים אולי נצליח להעלות על הכתב.