טִיּוּל בַּבַּיִת

פֶּרֶק 1: תֵּל אָבִיב

מֵאֵת חַיִּים אֶקְשְׁטֵיין

 

לצפייה והורדה בקובץ pdf לחצו כאן

 

 

בֶּחָצֵר נִצְּבוּ זֶה לְיַד זֶה, בְּשׁוּרָה מְסֻדֶּרֶת, כְּמוֹ חַיָּלִים:

בִּגְדֵי יָם, אַרְבַּע מַגָּבוֹת, שָׁלוֹשׁ כַּפּוֹת וְגַם שְׁנֵי דְּלָיִים.

כּוֹבְעֵי מִצְחִיָּה, מוּכָנִים לִיצִיאָה, עָמְדוּ בַּעֲרֵמָה עַל גַּבֵּי הַשָּׁטִיחַ,

נִשְׁאַר רַק שֶׁאַבָּא יַחְזֹר הַבַּיְתָה, הוּא כְּבָר בַּדֶּרֶךְ יִקְנֶה אֲבַטִּיחַ.

שְׁלוֹשׁ הַיְּלָדוֹת צִפּוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת, תֶּכֶף יַגִּיעַ הָרֶגַע הַמַּלְהִיב:

סוֹף סוֹף קַיִץ, סוֹף סוֹף נוֹסְעִים עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה לַיָּם בְּתֵל אָבִיב!

לְפֶתַע נִפְתְּחָה דֶּלֶת הַבַּיִת, וּבְרֶגַע אֶחָד נִקְטְעוּ הַתִּכְנוּנִים.

אַבָּא הוֹפִיעַ, בְּלִי אֲבַטִּיחַ. אָדֹם מִבַּחוּץ וְעָצוּב מִבִּפְנִים.

שְׁלוֹשׁ הַיְּלָדוֹת הִבִּיטוּ בַּחֲשָׁשׁ. מָה קָרָה? מָה קוֹרֶה? מָה פִּתְאוֹם?

“הֶחְלַטְנוּ לְבַטֵּל”, אָמַר אַבָּא בְּעֶצֶב, “לֹא נִסַּע לְתֵל אָבִיב הַיּוֹם”.

כְּמוֹ גַּל גָּדוֹל, אַדִּיר וְגָבוֹהַּ, שֶׁבָּא אֶל הַחוֹף וּפִתְאוֹם מִתְנַפֵּץ –

כָּךְ בְּדִיּוּק נִרְאָה אוֹתוֹ רֶגַע. אֵין יָם, רַק קֶצֶף וְכַעַס אֵין קֵץ.

 

***

 

בַּלַּיְלָה הָיָה קָשֶׁה לְהֵרָדֵם בַּמִּטּוֹת הַיּוֹתֵר־מִדַּי־נְקִיּוֹת

בְּלִי רֵיחַ שֶׁל יָם, בְּלִי חוֹל בָּרַגְלַיִם, בְּלִי עֲרֵמוֹת צְדָפִים עֲנָקִיּוֹת.

אִם כָּל זֶה לֹא הִסְפִּיק עֲדַיִן, לְפֶתַע נִשְׁמַע בַּחֶדֶר זִמְזוּם,

אֶסְתֵּר רָצְתָה לִלְחֹץ עַל “הַשְׁתֵּק” – רַק חֲבָל שֶׁזֶּה לֹא שִׁעוּר בְּזוּם.

“אֵיזֶה מַרְגִּיז!” קֶרֶן לָחֲשָׁה. “גַּם בְּלִי יָם, וְגַם לְהֵעָקֵץ?”

“בֶּאֱמֶת מֻגְזָם”, נֹגַהּ הֵשִׁיבָה. “בּוֹאוּ, שְׁלָשְׁתֵּנוּ נָשִׂים לְזֶה קֵץ”.

שְׁלָשְׁתָּן הִתְחַבְּאוּ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכוֹת, וְיַחַד בְּלַחַשׁ מִבְצָע הֵן יָזְמוּ.

מִבְצָע נָחוּשׁ לְסִלּוּק הַיַּתּוּשׁ – מֵעָלֵינוּ יוֹתֵר לֹא יְזַמְזְמוּ!

כָּל אַחַת הִתְכּוֹנְנָה בִּקְצֵה הַמִּטָּה, נֹגַהּ סָפְרָה בְּשֶׁקֶט עַד שְׁתַּיִם

וּשְׁלוֹשׁ הַיְּלָדוֹת זִנְּקוּ מִמְּקוֹמָן, הִסְתַּעֲרוּ עַל הַיַּתּוּשׁ בִּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם.

לְפֶתַע הֵן שָׁמְעוּ קוֹל דַּק וְעָדִין, מִבֵּין אֶצְבְּעוֹת יְדֵיהֶן בּוֹקֵעַ:

“הַצִּילוּ אוֹתִי, אֲנִי יַתּוּשׁ טוֹב! בְּאַף אֶחָד אֵינֶנִּי פּוֹגֵעַ!”

שְׁלוֹשׁ הַיְּלָדוֹת הִבִּיטוּ זוֹ בָּזוֹ, וּלְבַסּוֹף שִׁחְרְרוּ אֶת הַיַּתּוּשׁ הַקָּסוּם.

“תּוֹדָה לָכֶן, תְּבֹרְכוּ מִשָּׁמַיִם”, הוֹדָה לָהֶן הַיַּתּוּשׁ בְּזִמְזוּם.

“אֲנִי טוּשׁ הַיַּתּוּשׁ, מֵאֶרֶץ קִשְׁקוּשׁ, מְרַחֵף וְעָף מֵהֹדּוּ עַד כּוּשׁ,

הָיִיתִי בְּפָּרִיז וַאֲפִלּוּ בְּרוֹמָא, אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זֶה הֲכִי מוּשׁ!”

“תַּגִּיד, בִּשְׁבִיל זֶה שִׁחְרַרְנוּ אוֹתְךָ?” כָּעֲסָה נֹגַהּ. “זֶה סְתָם מְגָרֶה!

אַתָּה עָף וּמְטַיֵּל בָּאָרֶץ, וַאֲנַחְנוּ תְּקוּעוֹת כָּאן, וּכְלוּם לֹא קוֹרֶה”.

“תַּגִּיד, מַר יַתּוּשׁ,” הִצִּיעָה אֶסְתֵּר, “אִם אַתָּה כָּזֶה קָסוּם וּמַגְנִיב,

יֵשׁ לְךָ דֶּרֶךְ לָקַחַת אוֹתָנוּ לְאֵיזֶה טִיּוּל? נַגִּיד, לְתֵל אָבִיב?”

“תֵּל אָבִיב? בְּשִׂמְחָה!” אָמַר הַיַּתּוּשׁ. “לֹא הָיִיתִי שָׁם כְּבָר שָׁבוּעַ.

רַק תָּבִיאוּ קְצָת מֶלַח, כּוֹס מַיִם, שְׁנֵי פָּנָסִים וְדִמְיוֹן פָּרוּעַ!”

אֶסְתֵּר טָסָה לְהָבִיא מִלְחִיָּה, קֶרֶן לָקְחָה פָּנָסִים מֵהַמַּדָּף,

נֹגַהּ מִלְּאָה כּוֹס מַיִם בַּכִּיּוֹר וּשְׁלָשְׁתָּן שָׁאֲפוּ דִּמְיוֹן מְלוֹא הָאַף.

טוּשׁ רִחֵף מֵעַל הַיְּלָדוֹת, וְהֵחֵל לְחַלֵּק מִלְּמַעְלָה הוֹרָאוֹת:

“פָּנָסִים – שִׂימוּ מֵעַל הָאָרוֹן, הֲכִי גָּבוֹהַּ שֶׁאַתֶּן רוֹאוֹת,

עַכְשָׁו עַרְבְּבוּ אֶת הַמֶּלַח עִם מַיִם, שִׂימוּ כָּל אַחַת טִפָּה עַל הַשְּׂפָתַיִם,

הִתְכַּסּוּ הֵיטֵב בְּתוֹךְ הַשְּׂמִיכוֹת, סִפְרוּ עַד עֶשֶׂר וְעִצְמוּ עֵינַיִם!”

לְמֵי הַמֶּלַח הָיָה טַעַם שֶׁל יָם, בְּתוֹךְ הַשְּׂמִיכוֹת הָיָה מָה זֶה חַם,

שְׁלָשְׁתָּן עָצְמוּ חָזָק אֶת הָעֵינַיִם, וְטוּשׁ הֵחֵל לְזַמְזֵם בְּקוֹל רָם:

אַחַת, שְׁתַּיִם, אֶפֶס, שָׁלוֹשׁ. כֵּן, זֶהוּ, גַּן הַשִּׁקְמִים!

וְהוֹפּ – הֵן הִרְגִּישׁוּ אֵיךְ הֵן זָזוֹת, מַמָּשׁ כְּמוֹ עַל מַרְבַד קְסָמִים.

 

***

 

הֵן מָצְאוּ אֶת עַצְמָן בְּאוֹטוֹבּוּס “דָּן”, מֵרָחוֹק נִצְפּוּ בִּנְיָנִים גְּבוֹהִים.

“פֹּה לְיָדֵנוּ זוֹרֵם הַיַּרְקוֹן”, הֶרְאָה לָהֶן טוּשׁ, “אָז תֶּכֶף מַגִּיעִים”.

“הִנֵּה מִגְדָּל!” “שְׁלוֹשָׁה מִגְדָּלִים!” “מַמָּשׁ מֻכָּר, כְּמוֹ מָה זֶה נִרְאֶה לִי?”

“רִבּוּעַ, עִגּוּל וּמְשֻׁלָּשׁ”, הֵשִׁיב טוּשׁ, “אֵלֶּה כַּמּוּבָן מִגְדְּלֵי עַזְרִיאֵלִי”.

שְׁלָשְׁתָּן הִבִּיטוּ מִבַּעַד לַחַלּוֹן – יָמִינָה, שְׂמֹאלָה וְגַם קָדִימָה,

טוּשׁ הֶרְאָה לָהֶן אֶת בֵּית הָעִירִיָּה, כִּכָּר עִם מִזְרָקָה, תֵּאַטְרוֹן הַבִּימָה.

נִהְיָה מְאֻחָר, אַךְ הָרְחוֹב מוּאָר, אֲנָשִׁים מִסְתּוֹבְבִים בְּכָל פִּנָּה,

הִנֵּה בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל הָרַב גֹּרֶן, וְהַבַּיִת שֶׁבּוֹ נוֹלְדָה הַמְּדִינָה.

קֶרֶן בֵּינְתַיִם נִהְיְתָה רְעֵבָה, הֵן עָצְרוּ לִגְלִידָה בְּבֵית קָפֶה,

“רַק תִּזָּהֲרוּ”, אָמַר לָהֶן טוּשׁ, “שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָכֶן חוֹל לַפֶּה”.

“מָה פִּתְאוֹם חוֹל?” צָחֲקָה אֶסְתֵּר. “עוֹד לֹא הִגַּעְנוּ לְחוֹף הַיָּם!”

“נָכוֹן, אַךְ לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה – כָּל מָה שֶׁמּוּלְכֶן לֹא הָיָה קַיָּם.

מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל הָיָה רַק חוֹל. לֹא בָּתִּים גְּבוֹהִים וְלֹא כְּבִישׁ מָהִיר,

אַךְ אוֹתָם הָאֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ לְפֹה הֶחְלִיטוּ שֶׁכָּאן יִבְנוּ לָהֶם עִיר.

עַל הַחוֹף עָשׂוּ הַגְרָלָה עִם צְדָפִים, וְכָךְ חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַכְּלוּם,

אַךְ בְּכַמָּה שָׁנִים וַהֲמוֹן מַאֲמָץ, עִיר עִבְרִית רִאשׁוֹנָה הִצְלִיחָה לָקוּם”.

הַבָּנוֹת הִמְשִׁיכוּ עַד שֶׁלֹּא הָיָה לְאָן – לֹא הָיָה עוֹד הֶמְשֵׁךְ לָרְחוֹב;

מוּלָם, פָּרוּס מִקָּצֶה אֶל קָצֶה, צָהַל לִקְרָאתָן הַיָּם הָרָטֹב.

בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת הֵן דָּרְכוּ עַל צְדָפִים, מַקְּלוֹת אַרְטִיק וְעִתּוֹן יָשָׁן,

סִירַת מִפְרָשׂ שָׁטָה בַּיָּם, וּלְיָדָהּ אִישׁ רָכַב עַל גַּלִּים עִם גַּלְשָׁן.

אֶסְתֵּר בִּזְרִיזוּת הִתְיַשְּׁבָה עַל הַחוֹל, חָפְרָה תְּעָלָה וּבָנְתָה אַרְמוֹן,

קֶרֶן נִזְכְּרָה שֶׁהַכֹּל פֹּה דִּמְיוֹן, וּמִיָּד דִּמְיְנָה לָהּ קַרְטִיב לִימוֹן,

נֹגַהּ דִּמְיְנָה סְפִינָה עִם תֹּרֶן, שְׁלוֹשָׁה מִפְרָשִׂים וְגַלְגַּל הַצָּלָה,

אַף אַחַת לֹא דִּמְיְנָה מַצִּיל, וְכָךְ הֵם הִפְלִיגוּ לְלֹא הַגְבָּלָה.

הֵם הִבִּיטוּ לַחוֹף – עִיר גְּדוֹלָה וּמוּאֶרֶת, רַבַּת חֲלוֹמוֹת, נִשְׁקְפָה לְמוּלָם,

בֵּינְתַיִם הָיָה כְּבָר לַיְלָה בַּסְּפִינָה, וְכָל מַלָּחֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם.

הַטִּיּוּל הֵחֵל לִהְיוֹת קְצָת מַפְחִיד, אָז טוּשׁ שׁוּב זִמְזֵם לַחַשׁ קְסָמִים:

אֶפֶס, שָׁלוֹשׁ, אַמְבַּטְיָה, סִימְפַּטְיָה. דִּיזֶנְגּוֹף, אָלֶנְבִּי, גַּן הַשִּׁקְמִים!

 

***

 

הַבֹּקֶר הִגִּיעַ, יָבֵשׁ וָחַם. סְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל, אֲפִלּוּ לֹא שַׁבָּת.

הֵן שָׁטְפוּ פָּנִים עֲיֵפוֹת בַּכִּיּוֹר. סִירַת צַעֲצוּעַ שָׁטָה בָּאַמְבָּט.

“הֵי, אוּלַי נָשִׁיט פֹּה סִירוֹת?” “וְנָכִין יְצִירוֹת?” “וְקַרְטִיב לִימוֹן?”

וּלְאַט לְאַט, כְּמוֹ בְּתֵל אָבִיב, מִתּוֹךְ יָם שֶׁל חוֹל צָמַח לוֹ אַרְמוֹן.