כאשר אחשוורוש שתה כבר עד-לא-ידע
ושתי בדיוק חיכתה בטרמפיאדה
ועוברים הרכבים, מעלים עשן
אבל איש לא עוצר לכיוון שושן
בסוף, בייאוש, היא סימסה לסריסים:
“אני לא מספיקה לבוא, מה עושים?”
כך ושתי את גורלה חרצה
רק כי לא זכתה לשום הקפצה…
את/ה לא אחשוורוש (וגם אני לא ושתי),
אך תודה על כל הטרמפים – גם כשלא ביקשתי!
שתמשיך לנסוע רק לשמחה ולשלום,
__________, הנוסע/ת המתמיד/ה.