מאיר אריאל היה אומר ש”עברנו את פרעה” הוא “שיר מודולרי”, תמיד אפשר לפרק ולהרכיב, להוסיף עוד חלקים. כל אחד יכול להוסיף את החלק שלו, את הצרות שלו, את הקטע הדרמטי שלו מתוך כל המחזה. ובכל מקרה אם עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.
ואהרן רזאל יבדל”א אומר (בספרו הנפלא “החיים כניגון” שערכנו):
“רגילה הייתה סבתי שתחיה לומר לי: ‘אתה שר ‘איננו אוכל’. אני – שרדתי מעט מהרבה. מותר לי לומר שהסנה שלי קצת אוכל?’ אמרתי לה: איתך, סבתא, אני לא מתווכח. שמונה עשרה שנה אחר כך, חגגנו לה צ”ה שנים. מעל ארבעים נינים ישבו למרגלותיה וכולנו מסביבה. הייתה כבר חלשה, ישבה על כיסא גלגלים אך צלולה מתמיד, ראיתי שהיא מסמנת לי באצבעה לגשת אליה. התקרבתי והרכנתי ראשי לשמוע דבריה. לחשה לי: ‘אתה זוכר שהייתי אומרת לך שהסנה שלי קצת אוכל? יש לי משהו חשוב לומר לך. טעיתי. רוצה אני לחזור בי. הסנה איננו אוכל!”
לא יטבע. חיה יחיה.