מועדון הכותבים: מה מצחיק אתכם? ומה בא אחרי המן? (לפורים)

שלום לכל הכותבים הצעירים!

פורים מגיע, ועמו גם הפוסט האחרון של מועדון הכותבים לעונה זו.

א. מה מצחיק אתכם?

אחרי שכתבתי את כל השלד של הסיפור, הגיע הזמן להוסיף לו הומור, שנינות, צחוקים. זה לא חלק מהעלילה אלא רק תוספת, ובכל זאת יש לצד הזה מקום חשוב בספר. לפעמים זה אפילו חלק מהותי מהספר, אם אחת הדמויות היא מצחיקה באופיה, ובייחוד אם היא מתמודדת עם הצרות שלה דרך קלילות והומור.

נשמע כיף, אבל זאת עבודה. במיוחד כשצריך לשבת ולכתוב, ולא רק לחכות שיהיה לך מצב רוח משועשע, ופתאום יעלו במוחך חידודים ובדיחות. לכן, כמה שזה יישמע מצחיק או מגוחך, גם להומור יש עקרונות והיגיון פנימי. למשל, מרכיב ההפתעה. אם אספר לכם על דוכן ירקות שמוכרים בו מלפפון ובטטה, זה לא יהיה מצחיק; אבל אם אספר לכם על כנס בינלאומי למנהלי עסקים, שלפתע נכנס לתוכו איש עם בטטה על הראש – ייתכן שתצחקו מזה.

הדוגמה הזאת ממחישה לא רק את ההפתעה, אלא גם את הניגודיות – הבטטה לבד לא מצחיקה, וגם לא מנהלי העסקים, אבל השילוב ביניהם הוא הומוריסטי.

כך לדוגמה פתחתי את פרק 2. אני יודע שזה לא קורע מצחוק, אבל זה משפט הומוריסטי יחסית למשפטים מותחים ודרמטיים:

האווירה המתוחה בבית החולים, והשקט המקפיא בשעת הלילה המאוחרת, לא הפריעו לנלי להתרכז בהכרעה הגורלית שעמדה לפניו: בין הקרואסון לבייגל בקפיטריה.

הקרואסון לבד לא מצחיק, אבל אחרי אווירה מתוחה בבית חולים – הוא מפתיע ומשעשע, וכך גם תורם לעיצוב הדמות של נלי בתור טיפוס קליל ומשועשע.

אז ספרו לי, מה מצחיק אתכם? האם תוכלו לאפיין אילו דברים אתם קוראים בספרים (ובכלל) שגורמים לכם להיקרע מצחוק?

ב. דילמת סוף הסיפור:

יש בעיה קבועה בסיפורי מתח – מצד אחד רוצים לשמור על מתח עד הסוף, ומצד שני רוצים גם סוף יפה, מרגש וחזק. אם המתח יישמר עד הרגע האחרון, לא יהיה מתי לשמוח בניצחון על הרע, לעכל את ההצלחה ולסגור מעגלים. מצד שני, אם המתח ייפתר בפרק הלפני אחרון, הפרק האחרון עלול להיות משעמם.

למה זה קשור לפורים? כי יש בעיה כזאת גם במגילת אסתר. חלק גדול מהמתח נפתר כבר בתחילת פרק ח, כשהמן נתלה, אבל המגילה מסתיימת בפרק י. מי שמעניין אותו לא רק מתח, אלא גם סוף טוב – יכול ליהנות מתיאורי השמחה, הששון וההצלחה של מרדכי וכל היהודים. “ומרדכי יצא מלפני המלך… ליהודים היתה אורה ושמחה…” אבל חוץ מזה, יש במגילה מרכיב נוסף, שלפעמים משתמשים בו בסיפורים – בעיה אחת שלא נפתרה. המן נתלה בפרק ח, אבל מתברר שזה לא מספיק, כי הגזרה להרוג את היהודים כבר נחתמה בטבעת המלך. לכן יש משוכה אחת שעדיין צריך לעבור, צריך להקהיל את כל היהודים ולהילחם באויבים בי”ג באדר, אבל את זה עושים כבר באווירה מעודדת הרבה יותר.

בשני הספרים הקודמים שלי, סודות מן המערה וסודות מן המרתף, התמודדתי עם הבעיה על ידי “אחרית דבר” – פרק נוסף, כביכול אחרי המתח, שבו נסגרים כל הקצוות, וגם הגיבורים מעכלים את השינוי שהם עברו לאורך הספר (את הסוף של סודות מן המערה, אגב, כתבתי לפחות שלוש פעמים; בהתחלה סיימתי את המתח מוקדם מדי, ואז ההמשך לא יצא דרמטי מספיק).

בספר הנוכחי, אני כנראה הולך להשאיר בעיה אחת שלא תיפתר עד הרגע האחרון, אבל את זה אני עדיין לא מגלה לכם… קודם ספרו לי מה אתם מעדיפים: מתח עד הסוף, או שהמתח ייפתר קצת לפני הסוף – וישאיר מקום לסוף הטוב?

משימה – אין לי הפעם, אבל אני עדיין צריך להפוך את הסיפור למצחיק יותר, ואני די יבש כרגע. אולי תשלחו אלי קטעים מצחיקים שכתבתם לפורים, כדי שאקבל השראה?

פורים שמח, ובהצלחה!

חיים.

הגיבו כאן, או לחלופין כתבו לי: eckshtein@gmail.com

כתיבת תגובה