שלום לכל הכותבים הצעירים!
ב”ה אנחנו בדרך לסיום כתיבת הספר הנוכחי בגירסתו הראשונה, ובינתיים גם המגפה נראית בדרך לסיום הגל הנוכחי. נראה לי. אז נשארו לי רק עוד כמה שאלות בפוסט הזה, ואחריו יהיה עוד פוסט סיום אחד בשבוע הבא, לסיכום עונה זו של המועדון.
1.
מכירים את הספרים האלה, שבהם הגיבורים – אפילו בני גילכם – מצילים את העיר, את המדינה, אפילו את העולם?
יש בזה משהו מלהיב, אבל לפעמים קצת מופרך ומנותק מהמציאות (אלא אם כן הספר בדיוני כולו, ואז אין בעיה).
הגיבורים בספרים שלי לא הייתמרו להציל את העולם, אלא רק לפתור בעיה מסוימת. קשה ונוראה, אבל מסוימת ולא כלל-עולמית. גם בספר הזה ארבעת הנערים מצילים את חייה של ילדה אחת, אבל אני חושב להרחיב את העלילה, כך שיתברר שעיר שלמה נמצאת בסכנה. בכל מקרה אני לא הולך להתפרע (הם לא הולכים למגר את נגיף הקורונה, או למנוע מצבא רוסיה לפלוש לאוקראינה, נגיד), השאלה היא כמה להתרחב.
מה אתם אומרים? מעדיפים גיבורים שמצילים נפש אחת, או דווקא עולם מלא?
2.
תודה לכל מי שעזרו לי לבנות דמות של חיית מחמד. ועכשיו אני מתלבט בשאלה קשה: בספרים רבים לא עושים נזק גדול מדי לאנשים, במיוחד אם אלה ספרי ילדים. אפשר לגנוב, לחטוף, לפצוע, לאיים – אבל לא להרוג. מי שבכל זאת נמצאים בסכנה הם בעלי חיים. ב”שמונה בעקבות אחד”, למשל, הילדים היו בסכנה, אבל בסוף דבורה עומר בחרה להרוג את הכלב. זו דרך להכניס לעלילה אובדן עמוק, ובכל זאת להותיר את כל בני האדם בחיים.
מה מקרי מוות כאלה עושים לכם? האם כשחתול מת, חלילה, זה מותיר בכם כאב עמוק עד שבא לכם לסגור את הספר – או שזה דווקא מוסיף לדרמה?
ומשימה בשבילכם:
גלעד ונלי, גיבורי הספר, הולכים לעבור משחק ניווט אתגרי בעיר העתיקה. אבל המשחק האתגרי הזה ממש מוגזם, ושולח אותם למשימות כמו קירות טיפוס, השתלשלות מחבל, ו… ומה עוד?
תנו לי רעיונות למשימות מאתגרות (וירושלמיות) שבשום אופן לא תעשו אותן בעצמכן, אבל אפשר לשלוח אליהם את גיבורי הספר.