מועדון הכותבים 5: ילדים כמונו (לזכר אורי אורבך)

 

שלום לכותבים ולקוראים המוכשרים.

השבוע חל יום פטירתו של אחד ממקורות ההשראה הגדולים שלי (וכמובן לא רק שלי), אורי אורבך. אני רוצה להקדיש את הכתיבה שלנו השבוע לזכרו ולעילוי נשמתו.

 

א. איך ההרגשה:

בעשרות השנים האחרונות, ספרי הילדים התקדמו מאוד בשיקוף רגשות של ילדים. אפשר לומר שהחלוץ בתחום הזה היה יהודה אטלס, שבספרי “הילד הזה הוא אני” הביע רגשות של ילדים באופן כן וישיר מאוד, יותר מכפי שהיה מקובל עד אז.

אורי אורבך כתב סדרת ספרים, שבמבנה שלה מזכירה מאוד את “הילד הזה הוא אני”. הילד שם הוא ערכי יותר, מדבר בשפה ראויה יותר וכמובן גם דתי, אבל גם הוא לפעמים מסתכסך, מקנא או מתעצבן (מצרף שיר לדוגמה. השיר האהוב עלי בפרויקט “אולי בשבת יזרקו סוכריות”, שבו ניר סרי הלחין שירים מתוך הסדרה).

אני משתדל להביע הרבה רגשות בכתיבה שלי. לא תמיד הרגשות האלה נעימים במיוחד. למשל, כשחבר של גלעד מצטרף לארבעת הגיבורים (תודה לכל אלו מכם שעזרו לי לגבש את הדמות שלו), נלי לא מתלהב מהעניין. הוא לא מעליב אותו או משהו, אבל בספר אני מגלה מה הוא מרגיש כלפיו (שימו לב גם לרגשות של הדס, שמובעים בקטע הזה):

באותו רגע הגיעו אליהן שלושה נערים בהליכה מהירה. גלעד, נלי ועוד נער לא מזוהה.

“הנה אתן”, אמר גלעד, “מה הבעיה?”

“אל תשאלו”, אמרה הדס, “מישהו כיוון אותנו איך להגיע למשרד, אבל נראה לי שהוא מסובב לגמרי. מזל שהוא לא שלח אותנו לכותל”.

“בשביל זה אני כאן”, אמר אלקנה, “אני אסביר לכם איך להגיע”.

הדס השפילה את מבטה. היא ידעה שאין לה צורך בעזרה, אילו הייתה ממשיכה לעקוב אחרי המפה – ולא לסמוך על עוברי אורח שלא באמת יודעים לכוון – היא כבר מזמן הייתה במשרד. אבל היא לא אמרה כלום, זה לא יעזור עכשיו.

גלעד הסתכל על החריץ. “זה דווקא היה יכול להיות טוב”, אמר כמהורהר. “מקום שאליו אף אחד לא נכנס, רק אנחנו. ככה היינו יכולים לשבת ולתכנן את המבצע, במקום אחד, ובלי כוחות משטרה מסביב”.

“אתה מחפש מקום סודי שאליו רק אנחנו נוכל להיכנס?” שאל אלקנה. “למזלך, אני מכיר כל אבן בעיר**. בואו, אני אראה לכם מקום כזה”.

“אל תגזים”, אמר נלי, שבאותו רגע התחשק לו למצוא מקום שאליו ארבעתם יכולים להיכנס, ואלקנה לא. “בשביל מה לנו מקום סודי?”

הדס מרגישה פגיעה בכבוד העצמי, וזה בסדר. נלי מרגיש שבא לו לדחוק החוצה את גלעד, וזה אולי כבר צורם קצת.

מה אתם אומרים? כשהגיבורים בספר מקנאים, או אפילו שונאים, זה מפריע לכם? או אולי דווקא מעורר הזדהות?

 

 

ב. ילד דתי:

אורי היה גם מחלוצי הכתיבה לילדים דתיים. הוא אמנם לא כתב רק לדתיים אלא לכל הציבורים, אבל היה לו עניין שילדים דתיים יקבלו מענה, ודמויות שמייצגות אותם.

אני אישית שואף שכל ילד יוכל לקרוא את הספרים שלי, לא משנה לאיזה חלק בחברה הוא משתייך. אבל הגיבורים בסדרה הנוכחית הם דתיים, ומדי פעם אני דואג להזכיר את זה. לצורך העניין נחזור לפרק 2, וכאן אגלה לכם מה היה ה”אקדח” בפרק 1 – זוכרים שבקטע שהבאתי כאן, היו שניצלונים? הפרט הזה מקבל משמעות בפרק 2:

הארבעה נשארו עם שני מגשי פיצה, בקבוק קולה והרבה מחשבות.

“זה כיוון לא רע”, אמר גלעד.

“אני אומר שבנושאים כאלה אי אפשר לדון על בטן ריקה”, אמר נלי. “בואו נאכל קודם, לא אכלתי מאז אחרי הצהריים”.

“אנחנו דווקא אכלנו הערב שניצ…” אמרה סיון, ופתאום עצרה את עצמה. “נלי, יא גנוב! אנחנו בשריים! ידעתי שלא צריך להזמין פיצה!”

“תגידי תודה, רק שם היה פתוח!” קרא נלי. “חוץ מהסושי בר החדש, הכל בסביבה סגור. בדקתי באפליקציה”.

“יש פה קניון במרחק שני מטר, יכולנו לבדוק אם משהו פתוח שם”, טענה סיון. “וחוץ מזה, מה רע בסושי?”

“יש פה גם עשבים בחוץ, את יכולה לתלוש ולאכול”, טען נלי בחזרה. “סושי זה לא נחשב אוכל. ואם יש לכם בעיה עם הפיצה, אין בעיה, אני אוכל הכל לבד”.

“ילד מגעיל”, אמרה סיון, “תמיד אתה אוכל יותר מכולם”.

“תמיד את מדברת יותר מכולם!”

זהו, אין כאן שיעור במשנה או בהלכה, רק נקודה קטנה. קורא לא דתי יכול להמשיך הלאה, אבל קורא שומר כשרות – הו, כמה שהוא מכיר את החוויה שבה מזמינים פיצה, והוא בשרי…

אז ב”ה יש היום יותר דמויות דתיות בספרי ילדים, אבל מעניין אותי לדעת – האם יש עוד ציבורים שלא כתבו עליהם עדיין?

ילדים טבעוניים, ילדים כבדי שמיעה, ילדים עיוורי צבעים, ילדים מחוננים, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, ילדים בבידוד בפעם השלישית ברצף (סתם, זה לא קשור עכשיו) – על מי לדעתכם עוד אין ספרים, והייתם רוצים שיכתבו עליהם?

 

 

משימה: בנו לי מקום סודי

המשימה הפעם לא קשורה לאורי, אני פשוט צריך בדחיפות את הדמיון שלכם, בשביל לבנות מפקדה.

השבוע הילדות שלי רצו לבנות בית עץ. אני לא יודע כמה בתים-על-עץ יש היום, אבל זה נתן לי רעיון. הגיבורים הולכים להסתובב בספר הזה ברחובות ירושלים, בלי מקום מסוים לשבת בו, לדבר, לתכנן את הצעדים שלהם קדימה. למה שלא יהיה להם איזה מקום מסתור סודי? זה לא יהיה מרתף או מערה, כי מיצינו את המסתורים שמתחת לאדמה בשני הספרים הקודמים בסדרה. זה גם לא יכול להיות מקום קטן מדי, כי הגיבורים בגילאי חטיבה ותיכון, והם צריכים להיכנס לשם איכשהו. אולי על עץ, או בפינה נסתרת מאחורי עץ?

האם היה לכם פעם מקום מסתור סודי? האם אתם יכולים לדמיין אחד כזה, לתאר אותו ולשלוח לי? (אפשר גם לצייר, אם אתם בקטע)

 

**אגב, שמתם לב שבאמצע הקטע הראשון היו שתי כוכביות? תזכירו לי לספר לכם למה שמתי אותן שם. בינתיים אתם מוזמנים לנחש…

 

בריאות לכולם, ובהצלחה!

חיים.

הגיבו כאן, או לחלופין כתבו לי: eckshtein@gmail.com