פרק ראשון: מפזרים אקדחים, מתעצבנים על אחים וממציאים דמויות מצחיקות

 

א.

שלום לכל הקוראים הצעירים! מה שלומכם?

זהו, אחרי ההקדמות בפוסט הקודם, אני מתחיל לשתף אתכם בכתיבת הספר ממש.

מה עושים בפרק הראשון? שותלים אקדחים.

למה לשתול אקדחים? לכבוד ט”ו בשבט? האם מותר לשתול אקדחים בשנת השמיטה?

אז זהו, שאני מתכוון לאמרה מפורסמת של הסופר אנטון צ’כוב: “אם מופיע אקדח במערכה הראשונה של ההצגה, הוא חייב לירות עד המערכה האחרונה”.

ובמילים אחרות: פרטים שמופיעים בפרקים הראשונים, לכאורה ללא סיבה – יקבלו משמעות בפרקים הבאים.

הנה דוגמה מתוך הפרק הראשון שאני כותב עכשיו:

הדס רצה הביתה בכל כוחה. המטלות בקורס למצטיינים במתמטיקה נהיו קשות יותר ויותר. עם החומר עצמו היא די זרמה, אבל לוח הזמנים נהיה צפוף. כאילו המרצים שלה לא זוכרים שהיא עדיין לא באמת סטודנטית, ויש לה בית ספר רגיל חוץ מהתוכנית הזאת, וגם הוא מעמיס עליה מבחנים ומשימות משלו. וכל זה חוץ ממשימות כמו לסדר את החדר, לשטוף כלים ולסבול אח ואחות גדולים.

הטלפון צלצל. הדס יכלה לשמוע אותו מתחנן מתוך התיק שלה, מזכיר לה עד כמה היא מקפידה לענות בזמן לכל שיחה. אבל השעון שלה היה עקשן יותר מצלצול הטלפון, והוא מצידו הזכיר לה שהיא חייבת לשלוח את המטלה תוך עשר דקות.

 

לרוע מזלה של הדס, קטע כזה בפרק הראשון הוא לא סימן טוב. אם מספרים לנו בפרק הראשון שהדס עושה מאמץ לעמוד בכל המטלות, סיכוי טוב שהיא תסתבך בהמשך – ולא תוכל להגיש עבודות. אם מספרים לנו שהיא מקפידה לענות בזמן לכל שיחה, כנראה יקרה לה משהו בהמשך שבגללו היא לא תוכל לענות לטלפונים. סימנים כאלה (אם הם רומזים ממש על מה שיקרה, קוראים להם בספרות “רמזים מטרימים”) הם התערבות ברורה של הסופר – הוא לא רק מציג את העובדות שקרו, אלא מכוון את הקורא לשים לב למה שהולך לקרות בהמשך.

ועכשיו השאלה אליכם: בתור קוראים, האם אתם –

אוהבים שיש לכם רמזים למה שיקרה בהמשך העלילה?

מעדיפים לא לדעת על דברים לפני שהם קורים?

או שאולי אתם בכלל לא שמים לב לרמזים כאלה, ולא אכפת לכם?

(אגב, אם אתם קוראים את הקטע הזה לפני שבת פרשת בשלח, שימו לב שכשהתורה מספרת על אירועים – כמו קריעת ים סוף – לא מעט פעמים היא מודיעה מראש מה הולך לקרות. נקודה למחשבה)

ב.

גיבורי הסדרה הם אחים, ובאופן טבעי הם מעצבנים זה את זה בכל הזדמנות. הנה עוד דוגמה מהפרק הראשון:

הדס פרצה בסערה הביתה, טסה לחדר, ושם נעמדה במקום בתדהמה. המחשב שלה עמד שם, ומולו ישבה אחותה סיון. היא זרקה את התיק בצד, מתעלמת מצלצול הטלפון הבוקע שוב מתוכו.

“מה את עושה על המחשב שלי?” זעמה הדס. “את יודעת כמה קשה עבדתי בשביל לזכות בו?”

“אל תגזימי”, ענתה סיון באדישות, מבלי להוריד את העיניים מהמסך. “כאילו שהיה לך קשה לזכות בתחרות תכנות. את לקחת את המקום השני בהליכה”.

“לא נכון! רק הפרס השני היה מחשב נייד. את יודעת איזה קשה זה היה לטעות בדיוק בדבר אחד, כדי לקבל את המקום השני ולא את הראשון?”

סיון הלכה למטבח. ניכר היה שאמא לא בבית, לפי השניצלונים הלא-ממש-טריים שעמדו על השולחן, שאריות ממי זוכר מתי. היא חיממה אותם במיקרוגל, ותוך כדי זה נכנסה דרך הטלפון לקישור שהעסיק אותה קודם במחשב.

“מתי אני מקבלת את המחשב בחזרה?” שאלה סיון, תוך כדי שהוציאה את השניצלונים מהמיקרו.

“לא עכשיו!” צעקה הדס. “את לא רואה שאני בלחץ?”

“זה שאני לא מגיבה בהיסטריה מוחלטת כל פעם שאני צריכה זמן במחשב, לא אומר שאני צריכה אותו פחות ממך”.

“די עם זה”, הגיבה הדס בכעס, “את מדברת יותר מדי”.

“גם את?!” זעקה סיון.

זאת הייתה הפעם השנייה היום שאומרים לה שהיא מדברת יותר מדי. סיון בלעה את העלבון עד הערב, אבל עכשיו רצתה להתפוצץ. היא עמדה לצרוח על הדס, אבל אז הטלפון שלה צלצל.

הדס מתעצבנת כשאחותה תופסת לה את המחשב. סיון מתעצבנת כשחברות שלה יורדות עליה. למה בחרתי (בתור הסופר) לעצבן אותן ככה? כי אני רוצה שהגיבורים בספר יתעצבנו מדברים שכולנו מתעצבנים מהם. אם חברים מהכיתה או מהשבט פוגעים בי, ואחר כך אני קורא ספר על ילד שחברים שלו פוגעים בו, אני מרגיש קרבה והזדהות.

ועכשיו השאלה אליכם: מה מעצבן אתכם?

אם אני רוצה שהגיבורים יתעצבנו בגלל בעיה שמפריעה גם לכם – מה תרצו שזה יהיה? איזו בעיה?

ג.

אם אתם רוצים לא רק לענות על שאלות, אלא גם לכתוב קצת – אשמח אם תעזרו לי להמציא דמות מצחיקה.

בכל סיפור מתח צריך גם מישהו מצחיק, שמרכך את האווירה אם היא קשה מדי, שמפיג את המתח כשהעלילה סוערת מדי. וגם סתם בשביל הכיף, צריך שיהיה איזה “ליצן” בסיפור.

בספר השלישי עדיין אין לי דמות כזאת, אז אתם מוזמנים להמציא דמות מצחיקה, לכתוב עליה כמה שורות ולשלוח לי. אולי אחד מהדמויות שלכם תמצא חן בעיניי ותיכנס לספר.

(אני עדיין לא מספר לכם על מה הסיפור, אבל הוא יתרחש בירושלים. אז כדאי לחשוב על דמות מצחיקה שאפשר למצוא בסמטאות ירושלים ורחובותיה.)

זהו, קיבלתם שתי שאלות ומשימה אחת. נראה לי שזה יספיק להפעם.

בעצם, קבלו עוד שאלת בונוס: בקטע השני שהבאתי כאן (“הדס פרצה בסערה הביתה”…) יש עוד אקדח קטן. פרט שנראה לא חשוב, אבל יתפתח איתו משהו בהמשך. יש לכם ניחוש מהו?

בריאות לכולם, ובהצלחה!

חיים.

הגיבו כאן, או לחלופין כתבו לי: eckshtein@gmail.com