“אם כתר הוא נושא או דלי, אין שום הבדל: בסוף יישן הוא” (נתן אלתרמן, מתוך “אסתר המלכה”)
תכולת המשלוח: גפילטע פיש, כדורי שוקולד, רימון, קפה כתר.
(הצעת הגשה: בליווי תחפושת של דלי על הראש)
הכל התחיל בכיתה ו’, במסיבה של תחפושות / המן, תלמיד נמוך, חשב – ולא ידע מה לעשות / הנה כבר הצלם נכנס, כולם באים להצטלם / והוא הרי כזה ננס, ודאי יוסתר וייעלם / מי יעלהו מלמטה? מי יפדנו מן המצר? / אך הנה חברו אדמתא, מחופש לנבוכדנצר / חיש המן שולח יד, גונב לו את כתרו בסתר / והנה אינו גמד, רואים אותו – בזכות הכתר
מאז בחלומו דבק הוא, זה מה שאותו הוביל / גם כשהתייצב בבקו”ם והורידו לו פרופיל / כשבאודישנים לסרט לתפקיד גוליית נפסל / וכשהועף מהנבחרת של שושן בכדורסל / כל הזמן הרגיש חזק: ברדיו על גלי האתר / עוד יודיעו במבזק שהמן זכה בכתר
כשהמן יצא לדייט עם בחורה גבוהת-קומה / רצתה היא בית – אמפייר-סטייט, כל עץ בו – חמישים אמה / היא אותו רצתה לזרוק, והוא בבכי הבטיח חרש: / אנא, תסתכלי רחוק; עוד אהיה גבוה, זרש! / גם אם בין ראשי ובין ראשך מפריד עתה כמטר / יום יבוא ונשתווה, על ראשי יהיה עוד כתר
קיבל מינוי, השיג קידום, אבל אותו לץ מהולל / זה שצוחק לו בסיום, ש”השגחה” שמו או “גורל” / תמיד טירפד לו כל הישג, אך הוא: “טוּמוֹרוֹוּ ווִּיל בִּי בֶּטֶר” / עוד אגבה ואשגשג, עוד אשיג לי את הכתר
איש אחד, שמו מרדכי, הציע לו מזאת לחדול / “אדם יוצר לו את גובהו רק אם הולך הוא וגדול / אם תדע לזקוף קומה – לא תזדקק לכל היתר!” / אך המן זאת לא שמע, שהרי רצה הוא כתר
הוא ראה כבר את אסתר, את המאורע שבו היכה: / נותנים שרביט לה ועטרת לסימן שהיא מלכה / אבל הוא גם הוא לא נעצר, ואף שלא רודף כבוד הוא / נהיה ראש עיר, סגן שר, בקבינט של כוש עד הודו / עוד שניה ימלוך מסין עד צור, מרומא עד כפר נטר / ורק אז הוא יעצור – כשאת ראשו יגביה כתר
וכשנדמה שהנה בא זמן להגשים חלום ישן / ליזום תהלוכה שבה ירכב עם כתר בשושן / כל היוזמה שלו הלכה, הוא שהרכיב את שנוא נפשו / בתו חשבה – הוא מרדכי, שפכה דלי ספונג’ה על ראשו / כשחזר המן, ראה מולו בראי מראה מפליא / קומתו סוף סוף גבהה, הן על ראשו נישא הדלי / ובטרם ייתלה על עץ על פי פקודת אחשוורוש / אמר מילים אחרונות, איתן מהחיים יפרוש: אם כתר הוא נושא או דלי, בסוף יהיה הוא חפוי ראש.