תכולת המשלוח: מאכלים שיש בהם קצף – שושני קצף, קצפת (אפשר לשים מתחתיה סלט פירות או עוגה), נשיקות מרנג, קרמבו או מוס.
בלב שבור וראש מושמט / בתוך אמבטיה של חמת / יושב המלך הנרגז / מתיז סבון, שוחט ברווז / רוטן: חצי עולם כבשתי / אך נכנעתי כך מול ושתי! / סביב המלך באמבט / קצף צח כנר שבת / כי כך אוהב אחשוורוש: / כשהאמבט מוכן מראש / מלא בקצף עד גדותיו / מוחו ישקוט, לבו ייטב / לאט לאט נח זעפו / חושב מתחת לשמפו / מאף עד ברך הוא ניקה / פתאום צעק: “אאוריקה! / לבית קפה נצא מחר / לה שני אספרסו, לי שׁכר / שחנ”ש אחד עם האישה / והפי אנד לפרשה” / אך טרם הוא סופית יכריע / בין קפה לפיצריה / לעיניו חדר הקצף / וקטע לו את הרצף / חיש הכל כוסה, הוסתר / שר הרחצה עוד יפוטר… / וחוט המחשבה נקרע / ושתי שוב במוחו ניקרה / באמבטיית “חמת” בוערת / שוב הקריזה מתעוררת / ויקצוף המלך אז / וירם קול תקיף ועז: / “ממוכן! תרשיש! שתר! / סלקו את ושתי לאלתר!” //
יושב המלך מאוהב / בתוך אמבטיה של זהב / חושב למרגלות הטוש / כיצד מהודו ועד כוש / הצליח ככה לאתר / מלכה מושלמת כאסתר / אכן, עכשיו זה אמיתי / נגמר כבר הריאליטי / כדי לסיים הכל בטוב / מגיע לו אמבט רטוב / מדהים איך שני שומרי הסף / יודעים אל מה הוא כה נכסף / דיגמו אותו, את אחשוו’ / בקצף איכותי שווה / הקצף את ראשו כיסה / הוא לא ראה מה נעשה / ולא הבחין כיצד פוזרה על / כוס התה כפית של רעל / אילו לא גילו לו חרש / שקצף בגתן ותרש / הוד רוממותו כעת / היה גומר בן-רגע את / חייו כמו אמבט ענק / ששלפו בו את הפקק //
פתאום, בלב משתה נוצץ / מפץ פוליטי התפוצץ / המן רוצה להיפטר / בבת אחת מעם אסתר / (זה כבר פורסם בריש גלי / אך הוא גילה זאת בדיליי) / נרגז, נסער וגם נרעד / המלך לאמבט צעד / רצה מעט “להתפרק” / אך האמבט – אבוי – הוא ריק! / מחדל מחפיר בממלכה / “חמת” המלך שככה / במקום זאת, לגינה הגיע / אוף, רטן, זה לא מרגיע / אם אמבט עם קצף אַיִן / אז נחזור אל בית היין / והמלך לא ידע / כי רק אשתו היחידה / לעסק-ביש זה אחראית / כדי שהוא סוף סוף יביט / ללא שום קצף אמבטי / על הסיפור האמיתי / כשאין מסך של הסתרה / ברור מי טוב ומי הרע / ניתנה הדת בממלכה: / אכלו הקצף בשמחה / אך יש לבדוק ולאתר / מה מתחתיו שם מסתתר //