מִנְהָג מְשֻׁנֶּה, אוּלַי סוּג שֶׁל הִיסְטֶרְיָה

הָיָה לְרַבִּי יוֹחָנָן מִטְּבֶרְיָה.

הֶחָכָם הַגָּדוֹל מֵהַתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי

הָיָה קָם לִפְנֵי כָּל אֶחָד, אַל תִּשְׁאַל מִי:

זְקֵנִים יְהוּדִים וּזְקֵנִים מִבָּבֶל,

זָקֵן נָבוֹן אוֹ זָקֵן מִתְבַּלְבֵּל,

אֲפִלּוּ קְשִׁישִׁים, בִּמְחִילָה, דֵּי טִפְּשִׁים –

הוּא קָם לִכְבוֹדָם בְּאֹפֶן מַרְשִׁים.

פַּעַם שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו:

אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאֲדוֹנֵנוּ הָרַב

קָם בִּפְנֵי כָּל זָקֵן, גַּם אִם הוּא פִּרְחָח?

אַתָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר חָכָם, זֶה לֹא מְגֻחָךְ?

הִשְׁתּוֹמֵם הָרַב, וְעָנָה לַתַּלְמִידִים:

אֲנִי חָכָם יוֹתֵר? לוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים

כַּמָּה הַרְפַּתְקָאוֹת, נִסְיוֹנוֹת וְאֶתְגָּרִים

עָבְרוּ בְּחַיֵּיהֶם כָּל אוֹתָם מְבֻגָּרִים.

אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ כִּמְעַט חַיִּים שְׁלֵמִים

מִמֶּנִּי לֹא פָּחוֹת – וְאַף יוֹתֵר – חֲכָמִים!

(על פי קידושין לג, מתוך פרויקט 21 מצוות שבין אדם לחברו, קרוב ללב)