איזון רצוף אהבה: סיכום עשור במוזיקה היהודית

לסכם את העשור במוזיקה היהודית? קטנתי.

זה לא סתם לקחת נתונים מויקיפדיה, זה תהליך עמוק. אבל הלב שלי מרגיש צורך לכתוב בכל זאת על העשור הזה.

מצד אחד, המוזיקה היהודית פרצה למיינסטרים בגדול. שומעים שהמוזיקה מרשה לעצמה לשוב הביתה, אחת ולתמיד. בתור ילד, מילאו את החיים שלנו תותים ומכונות של מלחמה, זה היה מה ששמענו. זוכר אני נסיעות ברכב לפני שני עשורים עם אמא; אם הייתי יכול לשמוע אז שירים על יהדות ברדיו – זה היה רק בהקשר של נוסטלגיה במקרה הטוב או סאטירה וביקורת במקרה הרע. היום כשאני שומע שיר עם זיקה למקורות, אני מרגיש שתוכו רצוף אהבה. עד האהבה הזאת, מקומה של האמונה בתרבות הישראלית היה רחוק מאיזון, ורק אחרי איזה אירוע לאומי כואב היית שומע שיר שיפתח לבך; היום כבר שגרתי לשמוע שירים כאלה בין הצלילים.

השינויים מגיעים עד עומק המוזיקה הישראלית. מודה אני ומתוודה, אני מתרגש משירים על מלך מלכי המלכים בלי קשר לשאלה מי מבצע אותם, ומאיזה "מגזר" הוא. והאמת, כבר אין תת-מגזר אחד שמחזיק את כל המוזיקה היהודית אצלו ואין עוד מלבדו. גם השכנים שלי רוצים לשיר על א-לוהי, וגם הליבה של תעשיית המוזיקה בישראל שולחת למוזיקה היהודית מתנות קטנות.

מצד שני, הכיוון אינו חד-סטרי. המוזיקה היהודית מקבלת גם היא גוונים חדשים, בין השאר בעקבות המפגש עם הישראליות. השירים הטובים ביותר של העשור האחרון אינם מתארים עולם אידיאלי אלא נווה תלאות. הם לא יושבים בפרגולה וכותבים איזה טוב ה', אלא מתלבטים. לא רק בשאלות מוסריות כמו מה עשית היום, אלא גם בשאלות כמו לאן אני הולך, והאם עדיף לחזור אחורה לתל אביב, ומה אתה רוצה ממני. המאמין אינו בהכרח "צדיק" או אלוף העולם.

השינויים מגיעים עד עומק המוזיקה היהודית. נכון, אדם שמכריז שקבעתי את מושבי באוהלה של תורה – לא שואל כל שנייה שאלות על מלך העולם. אבל יש תנועה לקראת הכרות עם המוזיקה הישראלית. בשקט, אפילו בהסתרה, גם המוזיקה שידוע כי הרבתה פעם להסתגר בתוך עצמה, יודעת כמה טוב שנפגשנו, כי הרי כל הגוונים מובילים לירושלים. הלילה הזה היא רוצה לשמוע עוד קולות. פחות משנה מי הנני, אם אני יהודי או שעברי אנכי, אשכנזי או ספרדי, יאללה.

נשבעתי בלי נדר לא להיסחף עם כל הטוב הטוב הזה. אני מנסה להגיד לעצמי: רגע, תתעורר, כי אתה נמצא בדור לא פשוט. אני כאן, אני מכיר את המציאות, ולא כתבתי כאן את כל דעתי עליה. יש הרבה דברים שרוחי צמאה לשנות (יותר שירים עם הומור, שכרגע הם אחלה אבל אפשר למנות את כל העוסקים בהם בסמס אחד; יותר שירים לילדים, לא מספיק שאולי בשבת יזרקו להם איזה שיר חדש ללמוד; ועוד). כמו כל תהליך, שוק המוזיקה עולה בשביל מתפתל. ובכל זאת, כשיסתיים רשמית העשור הזה, ישמח ליבי בה. גם אם עוד לא נושבת פה רוח של הרמוניה מלאה, אפשר כבר לשמוע משק של כנפי רוח.

עוד באותו נושא

סגירת תפריט
×

עגלת קניות