סיום ש"ס מהאגדות: זהירות, ילדים מבריקים בדרך

רָצִינוּ לַחְזֹר אָחוֹרָה וְלִפְגֹּשׁ אֶת יוֹחָנָן בֶּן שָׁפָן, כְּדֵי שֶׁיַּחְזִיר אוֹתָנוּ לַשָּׁנָה שֶׁמִּמֶּנָּה בָּאנוּ, אֲבָל לֹא זָכַרְנוּ בְּדִיּוּק אֶת הַדֶּרֶךְ. הַשְּׁבִיל שֶׁבָּחַרְנוּ לָלֶכֶת בּוֹ רַק הִרְחִיק אוֹתָנוּ מֵהָעִיר, עַד שֶׁמָּצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּאֶמְצַע שָׂדֶה פָּתוּחַ.

"בּוֹא נְחַכֶּה כָּאן", הִצִּיעָה שְׁלוֹמִית, "אוּלַי יַעֲבֹר פֹּה מִישֶׁהוּ וְנוּכַל לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אֵיךְ לַחְזֹר".

"לָמָּה שֶׁמִּישֶׁהוּ יַעֲבֹר כָּאן? אֲנַחְנוּ בְּאֶמְצַע שׁוּם מָ…"

לֹא הִסְפַּקְתִּי לְסַיֵּם אֶת הַמִּשְׁפָּט, וּכְבָר נִרְאָה מוּלֵנוּ אָדָם מְבֻגָּר, אַךְ לֹא זָקֵן מִדַּי, מִתְקַדֵּם לְאִטּוֹ בַּשְּׁבִיל. אוּף, שׁוּב שְׁלוֹמִית צוֹדֶקֶת. טוֹב, מָה זֶה חָשׁוּב, הָעִקָּר שֶׁמָּצָאנוּ מִישֶׁהוּ שֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ. לְהַפְתָּעָתֵנוּ, עוֹד לִפְנֵי שֶׁפָּנִינוּ אֶל הָאִישׁ, הוּא פָּנָה אֵלֵינוּ.

"שָׁלוֹם, יְלָדִים יְקָרִים", אָמַר בְּקוֹל נָעִים וּבְפָנִים מְאִירוֹת, "תּוּכְלוּ לוֹמַר לִי כֵּיצַד מַגִּיעִים לָעִיר?"

יֵשׁ, לֹא רַק אֲנִי טָעִיתִי! אָמְנָם שְׁלוֹמִית צָדְקָה שֶׁיָּכוֹל לַעֲבֹר כָּאן מִישֶׁהוּ, אֲבָל הוּא לֹא יוּכַל לַעֲזֹר לָנוּ! אוֹי, רֶגַע, הוּא לֹא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ. אָז אֵיךְ נַחְזֹר?

"אֶהְמְמְ… זֶה מָה שֶׁתִּכְנַנּוּ לִשְׁאֹל אוֹתְךָ. קִוִּינוּ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ מַגִּיעִים", אָמְרָה שְׁלוֹמִית.

"וַאֲנִי קִוִּיתִי שֶׁאַתֶּם תֵּדְעוּ", אָמַר הַזָּקֵן, "הֲלֹא יַלְדֵי יְרוּשָׁלַיִם הִם הַחֲכָמִים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם".

"בֶּאֱמֶת?" הִתְפַּלֵּאנוּ שְׁנֵינוּ.

"הַאֲמִינוּ לִי. לָמַדְתִּי אֵצֶל גְּדוֹל הַדּוֹר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְכָל חֲבֵרַי הֵם הַחֲכָמִים בְּיוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל. יֵשׁ גַּם אֲנָשִׁים שֶׁמְּכַנִּים אוֹתִי חָכָם, וְקוֹרְאִים לִי 'רַבִּי' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה. אֲבָל דְּעוּ לָכֶם שֶׁאֵין חֲכָמִים כְּיַלְדֵי יְרוּשָׁלַיִם".

 

נִשְׁאַרְנוּ בֶּעָבָר, אֲבָל לְפָחוֹת זָכִינוּ לִפְגֹּשׁ אֶחָד מֵחַכְמִי הַמִּשְׁנָה – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ! הָלַכְנוּ בְּעִקְבוֹתָיו בִּשְׁתִיקָה, בַּהֲנָחָה שֶׁגַּם אִם הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ, חָכָם גָּדוֹל כְּמוֹתוֹ בְּוַדַּאי יִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה.

עַד מְהֵרָה גִּלִּינוּ שֶׁיֵּשׁ עוֹד מִישֶׁהוּ בַּשָּׂדֶה, וּלְיֶתֶר דִּיּוּק מִישֶׁהִי: יַלְדָּה, בְּעֶרֶךְ בַּגִּיל שֶׁל שְׁלוֹמִית, יָשְׁבָה עַל סֶלַע לְצַד הַדֶּרֶךְ וְנִרְאֲתָה קְצָת זוֹעֶמֶת.

"הָרַב, אֵינְךָ רוֹאֶה שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ בְּאֶמְצַע שֶׁטַח שֶׁל מִישֶׁהוּ?" שָׁאֲלָה בְּכַעַס אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

"שֶׁטַח שֶׁל מִישֶׁהוּ?" הֵשִׁיב רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּנַחַת, "חָלִילָה, הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ בַּשְּׁבִיל".

"שְׁבִיל?"

"כֵּן, אֲנִי הוֹלֵךְ עַל שְׁבִיל מְסֻדָּר, לֹא?"

"וַדַּאי שֶׁזֶּה שְׁבִיל מְסֻדָּר", אָמְרָה הַיַּלְדָּה, "פּוֹלְשִׁים כָּמוֹךָ סִדְּרוּ אוֹתוֹ. אֶחָד הָלַך כָּאן בְּלִי רְשׁוּת, וְעוֹד אֶחָד הָלַךְ כָּאן בְּלִי רְשׁוּת, וְעַכְשָׁו גַּם אַתָּה – וְכָךְ לְאַט לְאַט נוֹצַר פֹּה שְׁבִיל 'מְסֻדָּר'".

הִיא נִרְאֲתָה לִי קְצָת חֲצוּפָה, אֲבָל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חִיֵּךְ וְאָמַר: "אַתְּ צוֹדֶקֶת, אָמַרְתְּ דְּבָרִים שֶׁל חָכְמָה! אֶפְנֶה לַאֲחוֹרַי וְאֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת".

 

הִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת בִּשְׁתִיקָה אַחֲרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הוּא חִפֵּשׂ שְׁבִיל אַחֵר, וְאָכֵן מָצָא שְׁבִיל, אֶלָּא שֶׁאַחֲרֵי כַּמָּה עֶשְׂרוֹת מֶטְרִים הוּא הִתְפַּצֵּל: שְׁבִיל אֶחָד יָצָא מִמֶּנּוּ יָמִינָה, וּשְׁבִיל אַחֵר יָצָא מִמֶּנּוּ שְׂמֹאלָה. בָּאֶמְצַע, בֵּין הַשְּׁבִילִים, עָמַד סֶלַע גָּדוֹל, וְעָלָיו יָשַׁב יֶלֶד בְּעֶרֶךְ בְּגִילִי.

"סְלִיחָה, בְּנִי", פָּנָה אֵלָיו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּנִמּוּס, "אֵיזוֹ דֶּרֶךְ מוֹבִילָה אֶל הָעִיר?"

"שְׁתֵּיהֶן מוֹבִילוֹת אֶל הָעִיר", אָמַר הַיֶּלֶד. "הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת קְצָרָה וַאֲרֻכָּה, וְהַדֶּרֶךְ הַזֹּאת אֲרֻכָּה וּקְצָרָה".

לוּלֵא מָה שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הָיִיתִי חוֹשֵׁב שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה מְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת. תַּחְלִיט, אֵיזוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה וְאֵיזוֹ אֲרֻכָּה? אֲבָל לֹא פָּצִיתִי פֶּה, כִּי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ טָעַן שֶׁיַּלְדִי יְרוּשָׁלַיִם חֲכָמִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פָּנָה שְׂמֹאלָה, לַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה וְהָאֲרֻכָּה. מַהֵר מְאֹד רָאִינוּ שׁוּב אֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלַיִם מוּלֵנוּ. תֵּכֵף נַגִּיעַ, מַזָּל שֶׁהָלַכְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה!

כַּעֲבֹר דַּקָּה הִתְבָּרֵר שֶׁמִּהַרְתִּי לִשְׂמֹחַ. אָכֵן הָיִינוּ קְרוֹבִים לָעִיר, אַךְ מִחוּץ לָעִיר הָיוּ הַרְבֵּה עֵצִים וְשִׂיחִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חִפֵּשׂ שְׁבִיל אוֹ מַעֲבָר כָּלְשֶׁהוּ בֵּין הָעֵצִים הַסְּבוּכִים, וְלֹא מָצָא כְּלוּם. בְּלֵית בְּרֵרָה חָזַרְנוּ אָחוֹרָה, עַד לְצֹמֶת הַשְּׁבִילִים שֶׁמִּמֶּנּוּ הִגַּעְנוּ. הַיֶּלֶד עֲדַיִן יָשַׁב שָׁם.

קְצָת כָּעַסְתִּי עַל הַיֶּלֶד שֶׁהִטְעָה אוֹתָנוּ, אֲבָל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּבֵּר אֵלָיו שׁוּב בְּנִמּוּס: "בְּנִי, לֹא אָמַרְתָּ שֶׁהַדֶּרֶךְ הַזּוֹ קְצָרָה?"

"לֹא אָמַרְתִּי שֶׁהַדֶּרֶךְ קְצָרָה – וַאֲרֻכָּה?" הֵשִׁיב הַיֶּלֶד.

"עֲדַיִן לֹא הֵבַנְתִּי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה", לָחַשְׁתִּי לִשְׁלוֹמִית, "וְאַתְּ?"

"וַדַּאי שֶׁהֵבַנְתִּי", לָחֲשָׁה שְׁלוֹמִית, "דֶּרֶךְ אַחַת נִרְאֵית קְצָרָה אַךְ בֶּאֱמֶת הִיא אֲרֻכָּה, וְדֶרֶךְ אַחֶרֶת נִרְאֵית אֲרֻכָּה אַךְ בֶּאֱמֶת הִיא קְצָרָה. כְּמוֹ שֶׁאִמָּא אוֹמֶרֶת תָּמִיד: עָדִיף לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁנִּרְאִים קָשִׁים בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ זֶה יֵלֵךְ בְּקַלּוּת!"

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חִיֵּךְ שֵׁנִית. "אַתָּה צוֹדֵק, אָמַרְתָּ דְּבָרִים שֶׁל חָכְמָה! אֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה", אָמַר, וְנִשֵּׁק אֶת הַיֶּלֶד עַל רֹאשֹׁו. אַחַר כָּךְ הוּא פָּנָה יָמִינָה, וַאֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ אַחֲרָיו. הָלַכְנוּ דֵּי הַרְבֵּה זְמַן, אֲבָל הַדֶּרֶךְ הָיְתָה נוֹחָה, בְּלִי עֵצִים וּבְלִי שִׂיחִים, וַהֲכִי חָשׁוּב – הִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ יָשָׁר לִירוּשָׁלַיִם.

"לְהִתְרָאוֹת, יְלָדִים יְקָרִים", נִפְרַד מֵאִתָּנוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְהוֹסִיף: "אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁרְאִיתֶם בְּעַצְמְכֶם אֶת מָה שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם – אֵין חֲכָמִים כְּיַלְדֵי יְרוּשָׁלַיִם".

(על פי עירובין נג, מתוך "ישראל ושלומית בעיר הפלאות" בשיתוף עם ידידי החמ"ד)

 

עוד באותו נושא