כולם שואלים

מה עושים דתיים? שותקים

ומה רבנים עושים? מדכאים

ומה הר"מים והמחנכים? חונקים את היצירה הדתית.

ומה עושה אני? כלום.

ומה עושה אני? כלום.

אני? אני *שואל*

סתם, אני *שואל*

מהחברים, מהשכנים, מהבני דודים, מכולם

אני שואל.

ההוצאות מרוויחות – ככה,

והיצירה הדתית נחה.

אז מה? אז ככה.

***
לפני כמה ימים מישהי סיפרה שהיא קיבלה במתנה ספר שערכנו, אבל היא לא יכולה לחוות עליו דעה, כי לפני שהיא הספיקה לקרוא בו – כל החברות לקחו אותו כדי לעשות עליו סיבוב. פעם הייתי שמח לשמוע דברים כאלה, אבל היום, כשאני יודע שכל אחת מהחברות הללו היא לקוחה פוטנציאלית שבסוף נהנתה מהספר בלי לרכוש אותו, אני פחות מתלהב.

לפעם הבאה שמקוננים על העדר יצירה יהודית, ועל דיכוי של יוצרים דתיים, הריני לעדכן: היצירה היהודית חיה וקיימת, היוצרים חיים וקיימים, אבל כדי להשקיע ביצירה שלהם הם צריכים שיהיה להם ממה לחיות ולהתקיים. יצירה היא מוצר שאמורים לשלם עליו.

עוד באותו נושא

סגירת תפריט
×

עגלת קניות