באג בן 20

כ”ג בטבת לפני עשרים שנה היה קצת כמו ראש השנה – כלפי חוץ חגיגות, ומבפנים אימה ופחד כמו ביום דין. עבור הרבה אנשים בעולם זה באמת היה ראש השנה, תחילתו של אלף חדש; אבל על השמחה הגדולה האפיל החשש מפני האויב הנורא, באג אלפיים. היום הנורא הלך והתקרב, מהחלון היה אפשר לראות את הספירה לאחור מרצדת על מגדלי עזריאלי, אבל באוויר ריחף הפחד מתרחיש האימים – כל מערכת ממוחשבת שהתאריך שבה ישתנה ל-00 לא תדע איך לאכול את זה, תקרוס ברגע אחד, ומי יכול לשער את גודל הנזק חלילה. גם אם לא כולנו הבנו למה בדיוק כל המערכות עשויות לקרוס, נכנסנו לאווירה הציבורית של יראת הדין. תקעו במילניום שופר, בכסה ליום באגנו.

(ברוך ה’, כ”ג בטבת היה שבת. כיוון שיש מתאם מסוים בין שומרי השבת לקוראי הבוז כלפי תאריכים לועזיים, יצא לנו טוב שכל הסיפור הזה קרה בשבת. הבטנו ביום שישי על כל אלה ששמחה נסוכה על פניהם וחשש מכרסם את ליבם, ונכנסנו רגועים לשבת קודש, הקבועה והקיימת, שלא תחסר כל באג.)

במוצאי שבת פתחנו את החדשות כדי לוודא שהעולם לא נחרב. לכאורה לא קרה כלום. התברר שהעולם הממוחשב, שחששנו שהוא יהיה אידיוט מכדי להבין שעברנו מ-1999 ל-2000, חכם יותר משחשבנו. וכאן, מתברר, היה הבאג האמתי.

1 בינואר 2000 היה היום שבו המחשב הוכיח לאנושות שהוא אינטיליגנט. שהוא נבון עוד יותר מכפי שבני האדם תופסים אותו, וחזק מכדי ליפול במשברים שאנחנו צופים לו. נכון, הוא אינו חסין לחלוטין מפני תקלות ונפילות, אבל הוא לא מכונה מטומטמת שאי אפשר לסמוך עליה. בשנים שלאחר מכן, גם אם לא במודע, התחלנו להשלים עם העובדה הזו, ונתנו לעולם המלאכותי את המושכות. הבנו כי אין נבון וחכם כמוהו, שמנו רביד זהב על צווארו ונתנו לו את המלוכה. הפקדנו בידיו את עתידנו.

באג אלפיים, שחשבנו שצלחנו אותו בשלום, חוגג עשרים שנות שלטון של הממלכה הווירטואלית והדיגיטלית. עשרים שנה זה לא הרבה; אפשר עדיין למנף את העניין, להשתמש בבינה היתרה שניתנה במחשב לתועלת האנושות, ולחזק את מותר האדם מן המחשב – כלומר את כל התכונות האנושיות שרק אנחנו יכולים לפתח ולחזק, והן שייכות רק לנו ולא לשום אפליקציה. לחזק את הרגש, את הגבורה, את האמונה, את המוסריות, ולאורם להציב את המטרות שהעולם הדיגיטלי יכול לקדם. אם לא נעשה את זה, נוכל לסמן את ה-1 בינואר 2000 בתור היום שבו המחשב התקדם לאלף הבא, והכישורים האנושיים נתקעו על 00.

עוד באותו נושא