מתחילת השנה, ולאורך תקופת “אחרי החגים”, אמרתי לעצמי שאני צריך לכתוב על התוכניות שלי לשנת השמיטה. עכשיו, באופן די נדיר, אני חושב לעצמי שהיה שווה לחכות עם הכתיבה כמה שבועות אחרי החגים. אבל נתחיל עם מה שתכננתי לכתוב. השמיטה בימינו

(פורסם לראשונה ביום העברית תש”ף, שחל בשבת פרשת שמות) התאריך שנקבע ליום העברית הוא כ”א בטבת, והשנה כ”א בטבת יוצא בשבת. אמנם מערכת החינוך ושאר מצייני יום העברית מזיזים אותו ליום החול הקרוב, אבל אפשר לדבר על העברית גם בשבת.

רבים אולי יחשבו, כי יכבד ממנו להבין איש את שפת רעהו, יען אשר אין לנו עוד שפה אחת המדוברת בפי כל העם. הן לא נוכל היום לדבר עברית, כי מי מאתנו יש לאל ידו לדרוש פתקא למסעו במסלת הברזל בשפת

“השומר חכמתו בבטן – כאילו שומר אור בכד”. הפתגם הזה, שהיה רווח כנראה בקהילת ביתא ישראל, מופיע גם בספר שאנחנו עובדים עליו בימים אלה – ספר שני בסדרת הקומיקס על יהדות אתיופיה (המשך לספר המצליח “המסע לאתיופיה”). זהו סיפורם של

מה עושים דתיים? שותקים ומה רבנים עושים? מדכאים ומה הר”מים והמחנכים? חונקים את היצירה הדתית. ומה עושה אני? כלום. ומה עושה אני? כלום. אני? אני *שואל* סתם, אני *שואל* מהחברים, מהשכנים, מהבני דודים, מכולם אני שואל. ההוצאות מרוויחות – ככה,

לסכם את העשור במוזיקה היהודית? קטנתי. זה לא סתם לקחת נתונים מויקיפדיה, זה תהליך עמוק. אבל הלב שלי מרגיש צורך לכתוב בכל זאת על העשור הזה. מצד אחד, המוזיקה היהודית פרצה למיינסטרים בגדול. שומעים שהמוזיקה מרשה לעצמה לשוב הביתה, אחת

מה שהפריע לי בפתיחת הכרך הראשון בסדרת הארי פוטר, שאליו נחשפתי בעוונותיי רק אחרי הנישואין, היה התיאור של בני האדם הרגילים והפשוטים בספר. בני האנוש היחידים המתוארים בספר, לפני המעבר החד לעולם הקוסמים, הם המשפחה המאמצת האיומה של הארי. כאילו