כשהאדמה בוערת, מצד אחד קשה לדבר על השמחה האישית, ומצד שני – אי אפשר שלא להודות לה’ על היבול. חובת ההודאה על האסיף חלה עלינו גם בשנה הזאת, ולכן נכתוב בקצרה על עשרה פרויקטים נבחרים, ועל חלקם במאמץ המלחמתי הלאומי.
הקלטת מפגש שהועבר בקדימה לרגל חודש אב, על התהליכים שמאחורי הספר החדש, ועל אתגרי הכתיבה בשעת מלחמה.
נתקעתי בפרדוקס שעדיין אין לו שם רשמי, אז לצורך העניין נקרא לו הפרדוקס-של-כתיבה-לילדים-אחרי-שמחת-תורה.
איך כותבים סיפור כשאין דפים, אין מחשב, וגם אין מילים ורעיונות? האזינו למפגש הייחודי שחיים העביר בזמן המילואים (בחופשות, או ביישובים שבגזרה שלו), עם הצצות נדירות לכתיבה תוך כדי מלחמה, ובסוף – גם הזמנה לילדים לכתוב בעצמם על חוויותיהם. ילדים
כשהאדמה בוערת, מצד אחד קשה לדבר על השמחה האישית, ומצד שני – אי אפשר שלא להודות לה’ על התבואה שממשיכה לצמוח, גם בשדות החרוכים. אז לתודה לקב”ה על לפחות עשרה ספרים וחוברות שיצאו לאור השנה לאחר שעברו דרכנו, משבוע הספר
נכון שאין תחליף ללחימה בשטח, למסירות נפש ממשית, או לגבורה אזרחית, אבל כל עוד אנחנו לא במילואים (המצב הזה כנראה לא יימשך עוד הרבה זמן…) – אנחנו משתדלים לעשות את מירב המאמצים כדי לספק תוכן ורוח לעת המלחמה. נספר עליהם
האביב הוא עדיין לא קציר. התבואה עדיין בשדה, אבל אנחנו שמחים כי סיימנו לזרוע בדמעה, וכבר רואים את התוצאות מעבר לפינה. גם בעולם הספרים, חלק גדול מהיבול מגיע רק בעונת הקציר, בחודש הספר. זה אומר שבחג האביב הוא ממתין לדפוס,
שבוע העברית שמח! בשבוע העברית השנה, אני עובר בבתי ספר יסודיים, ואנחנו אוספים יחד מילים. כלומר, אני מספר על העבודה ועל הספרים והכל, אבל חוץ מזה אני מלקט מילים עבור הספר החדש שלי (הרביעי בסדרת הגיבורים. סודות מן ה…). יש
מה ההבדל בין כותב לסופר? מה השלב הראשון בתהליך הכתיבה? (רמז: לא כותבים בו כלום) למה בניית עלילה דומה למסלול של אוטובוס או רכבת? וגם: מה קורה כשזמר מבריז להופעה של עצמו, מה עושים עם שף מדופלם שמתעקש להכין רק חביתה
“כשהתחלנו את ‘הגיע הזמן’, במשך חודשיים וחצי לא היה לי שמץ של רעיון, אפילו לא קצה חוט. התפללתי על זה, עד שיום אחד – כל הדמויות והעלילה זרמו ונשפכו פתאום על הדף”
“הספר נולד כשהבת שלי הייתה בגן, ורציתי לספר לה על המשמעות של המקום שבו היא זוכה לחיות”. ממשיכים בסדרת הראיונות, והפעם אפרת בזק מספרת איך נולד הספר “מעין של זהב”
הדרכות לבחירת ספרים 1: אפרת מזהירה אתכם מספרי ילדים אוונגרדיים. זה ילדים פה, לא מוזיאון לאומנות בועטת.
“אצלי הדמות הראשית לא צריכה להיות הילד הכי צדיק בין החברים שלו. ההתלבטויות שלו לא תהיינה אם ללמוד שמונה שעות גמרא ברצף או דווקא תנ”ך, אלא כאלו שרלוונטיות לילד דתי רגיל. אבל הוא יבחר את הבחירה המוסרית והטובה.”
איך נולד “ינון” של נדב נוה, ולמה הוא כותב בשתים עשרה בלילה?
כיסא מנהלים (לא מעור), שולחן עץ מתוצרת עצמית, טיוטות של ספר, מוצץ ובקבוק.
איך נראית פינת העבודה של האמא הקסומה והסופרת, אתי אלבוים?
ספרים שיצאו מפסח שעבר עד פסח השנה, ומומלצים בתור מתנה לחג, במיוחד לילדים. את כולם אנחנו מכירים אישית, וכנראה לא תוציאו אותם מהבית בניקיונות לפסח בעשור הקרוב.
שלום לכל הקוראים הצעירים! בע”ה אני עובד על ספר מתח חדש בסדרת “הגיבורים”, אחרי “סודות מן המרתף” ו”סודות מן המערה”. כשכותבים ספר, מקובל להתייעץ עם סופרים אחרים, עם מומחים מקצועיים ועוד ועוד. אבל אצלי, החשוב ביותר הוא להתייעץ עם הקוראים
מתחילת השנה, ולאורך תקופת “אחרי החגים”, אמרתי לעצמי שאני צריך לכתוב על התוכניות שלי לשנת השמיטה. עכשיו, באופן די נדיר, אני חושב לעצמי שהיה שווה לחכות עם הכתיבה כמה שבועות אחרי החגים. אבל נתחיל עם מה שתכננתי לכתוב. השמיטה בימינו
ה”מגיד” ארוך מדי? הלילה הזה כולנו עורכים. לוקחים תוכן עתיק, שכתוב כבר בתור טקסט קיים, ומנגישים אותו לדור הבא. לילדים, לנכדים, לכל המשפחה. כן, אנחנו עורכים את הטקסט, גם אם אנו נצמדים למסורת ולא פוסחים על שום מילה. בתור עורך
(פורסם לראשונה ביום העברית תש”ף, שחל בשבת פרשת שמות) התאריך שנקבע ליום העברית הוא כ”א בטבת, והשנה כ”א בטבת יוצא בשבת. אמנם מערכת החינוך ושאר מצייני יום העברית מזיזים אותו ליום החול הקרוב, אבל אפשר לדבר על העברית גם בשבת.
רבים אולי יחשבו, כי יכבד ממנו להבין איש את שפת רעהו, יען אשר אין לנו עוד שפה אחת המדוברת בפי כל העם. הן לא נוכל היום לדבר עברית, כי מי מאתנו יש לאל ידו לדרוש פתקא למסעו במסלת הברזל בשפת
“השומר חכמתו בבטן – כאילו שומר אור בכד”. הפתגם הזה, שהיה רווח כנראה בקהילת ביתא ישראל, מופיע גם בספר שאנחנו עובדים עליו בימים אלה – ספר שני בסדרת הקומיקס על יהדות אתיופיה (המשך לספר המצליח “המסע לאתיופיה”). זהו סיפורם של
לאילו גילאים הספר מיועד? התשובה הרשמית: לבני 11-16. התשובה בפועל: תולעי ספרים בגיל 9-10 יגלו סקרנות ויקראו אותו גם כן, ובני 17 ומעלה יחכו בסבלנות שהאחים הצעירים שלהם יסיימו – ואז יעבירו אותו באלגנטיות לחדר שלהם. האם זה
זה חג הסיגד הראשון שלי מאז העבודה המדהימה על המסע לאתיופיה, ספר הילדים שעבורי היה מסע קסום אל תרבות אחרת. אמנם נכחתי באירועים סביב הסיגד לא מעט פעמים, אבל רק בשנה האחרונה גיליתי שאני אפילו לא יודע איך אומרים סיגד.
מה עושים דתיים? שותקים ומה רבנים עושים? מדכאים ומה הר”מים והמחנכים? חונקים את היצירה הדתית. ומה עושה אני? כלום. ומה עושה אני? כלום. אני? אני *שואל* סתם, אני *שואל* מהחברים, מהשכנים, מהבני דודים, מכולם אני שואל. ההוצאות מרוויחות – ככה,
לסכם את העשור במוזיקה היהודית? קטנתי. זה לא סתם לקחת נתונים מויקיפדיה, זה תהליך עמוק. אבל הלב שלי מרגיש צורך לכתוב בכל זאת על העשור הזה. מצד אחד, המוזיקה היהודית פרצה למיינסטרים בגדול. שומעים שהמוזיקה מרשה לעצמה לשוב הביתה, אחת
מה שהפריע לי בפתיחת הכרך הראשון בסדרת הארי פוטר, שאליו נחשפתי בעוונותיי רק אחרי הנישואין, היה התיאור של בני האדם הרגילים והפשוטים בספר. בני האנוש היחידים המתוארים בספר, לפני המעבר החד לעולם הקוסמים, הם המשפחה המאמצת האיומה של הארי. כאילו
פנו אלינו, ונשמח לעזור לרעיונות, לטקסטים ולספרים שלכם לצאת לאוויר העולם.
