(פרסום ראשון: סוכות תש”ע)

“אמר רבה: מאי דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו? חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב, ואין יו”ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב” (ביצה ב ע”ב)

כשהיה שליח הציבור מכריז בתפלת השחר “היום יום ששי בשבת”, מיד היה קורן עור פניו של יהושע. לא כאחד השוטים היה יהושע, וידוע ידע איזה יום היום גם בלא השיר שהיו אומרים הלויים בבית המקדש, אלא שדרכם של הבריות שהם נחפזים בבוקר ללבוש בגדיהם ולמהר אל בית הכנסת, ואינם נותנים ליבם על היום החדש. רק כאשר היה שומע את המילים “היום יום ששי בשבת”, היה מתמלא יהושע שמחה גדולה. ועל מה ולמה היה שמח? על שקרבה ובאה שעת יום ששי בצהריים.

ליצני הדור אומרים, מה בין גן-עדן לגיהנום, אלא שגן-עדן הוא יום שכולו שבת, וגיהנום הוא יום שכולו יום ששי בצהריים. ואף הרב שמעון הזכיר בחטף הלצה זו בשיעורו בין מנחה למעריב, אלא שהוסיף עליה ואמר, יודעים אתם מפני מה שונאים העולם את יום ששי בצהריים? מפני שבשעה זו חטא אדם הראשון ונטרד מגן עדן. ואף הוא, יהושע, יושב היה באותו שיעור, ואינו מבין כיצד יכול אדם לשנוא את העת היפה ביותר בשבוע.

ערבי שבתות סמוך לשעת מנחה גדולה, היה סוגר יהושע את חנותו הקטנה בחצות היום, ופונה והולך אל השוק. בא לו אצל רבי יעקב הירקן, אומר לו שלום, ומחזיר לו רבי יעקב שלום. איזה כרוב אקנה לכבוד שבת קודש, שואל יהושע, ורבי יעקב מורה באצבעו על כרוב פלוני ואומר: קח לך כרוב זה, שלא נברא מששת ימי בראשית אלא כדי לעלות על שולחנך ביום השבת. נוטל יהושע את הכרוב, משלם לרבי יעקב מעותיו ומברכו בשבת שלום, ואף רבי יעקב עונה ואומר שבת שלום ומבורך. בא לו אצל בנימין הקצב, אומר לו שלום, ומחזיר לו שלום. איזה בשר אקנה לכבוד שבת קודש, שואל יהושע, ובנימין מורה באצבעו על נתח בשר פלוני ואומר: קח לך נתח בשר זה, שבת קול מכרזת עליו ואומרת בשר זה יעלה על שולחן השבת של יהושע. וכן הלאה עד שהיה גומר יהושע את כל עסקי קניותיו לכבוד שבת ושב אל ביתו.

קודם שהיה נכנס יהושע אל ביתו, היה נכנס אצל תרנגולותיו שבלול. ובשעה שהיה נכנס, היו צוהל כל הלול לקראתו, וכל תרנגולת מקרקרת ואומרת ממני יקח יהושע ביצים לשבת קודש. נטל יהושע שלוש ביצים וסר אל המטבח, שם יאפה מאפה של ביצים שקורין העולם פשטידה, לכבוד סעודת שבת בצהריים. ולמה פשטידת ביצים, ראשית מפני שהיו לו ליהושע תרנגולות בחצרו, והיו חביבות עליו יותר ממצרכים אחרים הנקנים בשוק, ושנית מפני שיהודי פשוט היה, ולא ידע לבשל ולא לאפות ולא לצלות דבר, לבד פשטידת ביצים שלמדתו אמו לאפות כשהיה כבן שש כבן שבע. היה אופה את הפשטידה בשמחה יתירה, ואור גדול נסוך על פניו, ובלבו היה אומר: הנה באה בשערנו שבת המלכה, ואף אני אבוא בשעריה, ושם על יד השער יעמוד מלאך רע ויגער בי, מה לך פה יהושע, מי יעלה בהר ד’ ומי יקום במקום קדשו, נקי כפיים ובר לבב, ואתה שיהודי פשוט אתה, וכל עסקיך בענייני חולין, כיצד יעלה בדעתך לקבל פני שבת המלכה. אז אוציא מחיקי את הפשטידה אשר טרחתי בה, ויבוא מלאך טוב ויגער בשטן הוא המלאך הרע, ויאמר: הן פשטידה זו מעשהו בחול היא, הרי היא מעידה על יוצרה שאף עסקו בענייני חולין לכבוד שבת הוא. ועתה הסירו בגדים צואים של חול מעליו, והלבש אותו מחלצות.

ואף רבקה אשתו היתה עומדת אותה שעה במטבח ומבשלת, ופעם בפעם היתה מפצירה בפניו שיניח את הפשטידה וילך לנוח קמעא, שהיתה מצטערת לראות כמה עייף ויגע בעלה מטורח השבוע, והיתה יודעת בליבה כי מה שטורח הוא לאפות שעה שלמה, תמהר ותאפה היא בעשר דקות. אף על פי כן היה מסרב בה יהושע ואומר לה: כלום גדול אני מרבא שמלח דגים בערב שבת, ורב ספרא שהיה מחתך את הסלק, וכל שאר האמוראים הקדושים שדיבר עליהם הרב שמעון פעם אחת בין מנחה למעריב. ואף הוא היה יודע בליבו שמה שטורח הוא שעה שלמה תאפה היא בעשר דקות, אלא שיפה בעיניו שעה זו של קורת רוח מכל שעות שבשבוע, ואדרבה, יהי רצון שתתמשך ותלך מלאכת האפייה אפילו שעתיים.

אותו יום נורא ערב יום-טוב ראשון של סוכות היה. ואם בערבי שבתות חשקה נפש יהושע, ערבי ימים טובים על אחת כמה וכמה, שמצוות יתירות נתנו בהן לזכות את ישראל. והיום קצר, שהרי החורף ממשמש ובא, והמלאכה מרובה. אלא שיהושע אינו עצל, ואותו יום היה נחפז מלימודו להספיק לעשות כל צרכי יום-טוב. אחר שסגר חנותו, וקנה ירקות ובשר ושאר מצרכים לכבוד יום-טוב, כיתת רגליו לקנות ארבעה מינים, שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. והיה מביט באתרוגים והלולבים וההדסים היקרים, ונזכר משל נאה שאמר הרב שמעון בשבת אחר הצהריים, ארבעה מינים אלו כנגד כל ישראל המה, אלא שנדמה היה עליו כאילו כל ישראל יש להם חלק בארבעת המינים, לבד מהיהודים הפשוטים אשר לא תשיג ידם, ומפני מה לא יאגדו אף הם ויתברכו? עד שמצא מינים נאים לברך עליהם, כבר נטתה החמה לשקוע, ויהושע רץ אל סוכתו לראות איזה תיקון עוד לא תיקן בה, שכן מה שלא יתקן עכשיו לא יוכל לתקן משיכנס החג, ונמצאת סוכתו פגומה. מתוך שהיו צרכיו מרובים ודעתו קצרה, לא היתה דעתו אותה שעה על פשטידת הביצים. תיקן מה שתיקן והלך לרחוץ ולהחליף שמלותיו. אז הדליקו רבקה ובנותיה את הנרות, ואמרו לזה חג שמח, והלך יהושע אל בית הכנסת שמח וטוב לב, ולא זכר את הפשטידה וישכחה.

ויהי ערב ויהי בוקר, ואחר תפילת המוסף שב יהושע עם לולבו אל ביתו, הוא סוכתו. ערכו הוא ואשתו ובניו את השולחן, קידש יהושע על היין וברך לישב בסוכה. נטלו ידיים, ברכו המוציא, הזמינו לסוכתם אושפיזין עילאין קדישין, וראש וראשון להם אברהם אבינו עליו השלום, ופתחו במצות סעודת יום-טוב, לאכול משמנים ולשתות ממתקים כי קדוש היום לאדונינו. הביט יהושע במאכלים, ולפתע השגיח בפשטידת הביצים שניצבה למולו על השולחן. ויהי הדבר לפלא, שהרי מלאכת אפיית הפשטידה מותירה את רישומה בנפשו, ומזכרונה הוא ניזון מערב שבת עד ערב שבת, והנה עתה אין הוא זוכר דבר מכל המעשה. אמר בלבו, אך מקרה הוא, טרוד הייתי במלאכת ערב יום-טוב, ורישומן של מצוות סוכה וארבעת המינים דחה מפניו רישומה של הפשטידה.

כבר עמד יהושע להסיח דעתו מכל העניין, אלמלא לא היתה בתו הקטנה מרים טועמת מן הפשטידה, ושואלת לאמה מה יום מיומיים, שהיום ערבה הפשטידה לחכה יותר מכל שבתות וימים טובים. מהרה האם להסותה, אלא שאביה כבר השגיח בכך, ופני רבקה חפו.

מי אפה את הפשטידה? שאל יהושע.

ראיתי כי מרוב יגיעך במצוות החג לא עלה בידך בידך לאפותה, אמרה רבקה, וידעתי כמה תצטער אם יפקד מקומה מעל השולחן, אשר על כן הלכתי הבוקר אל הלול, לקחתי משם שתי ביצים טריות שנולדו היום, ואפיתי מהן פשטידה. הלא אוכל נפש הוא.

ויזעק יהושע זעקה גדולה ומרה; גדולה על שנשתכחה ממנו הפשטידה בערב יום-טוב, ומרה על שהכינה אותם רבקה אשתו ביום-טוב. הביט בארבעת המינים המונחים על שולחן קטן פתח הסוכה, ונדמו עליו כארבעה מלאכים המביטים בו באף וחמה, ואומרים לו: מי אתה, יהודי פשוט, שתעז להיכנס תחת צילא דמהמנותא? כלום יש לך עדים על מעשי החולין שלך שלכבוד יום-טוב הן? אפילו הפשטידה שלך של יום-טוב היא ולא של חול, כיצד אם כן נכנסת מעסקי חולין שלך אל תוך הסוכה? כך היו ארבעת המינים מוכיחים אותו, ויתרה מזו עשו, שעמדו ומנעו מאברהם אבינו עליו השלום אושפיזא דיומא להיכנס. שמע יהושע תוכחתן ולא היה יכול לעמוד מפניה, קם ויצא מן הסוכה.

כיוון שיצא מן הסוכה, ולבית לא היה יכול להיכנס מפני מצות ישיבה בסוכה, שוב לא היה לו מקום לשבת. ראה שהגיע זמן מנחה, הלך אל בית הכנסת להתפלל מנחה גדולה במניין של הרב שמעון, אף שלא היה רגיל בכך.

אותה שעה נכנס הרב שמעון אל בית הכנסת, ומצאו ליהושע כשהוא יושב בקרן זווית ופניו נפולות. ניגש אצלו ושאלו, מה לך יהושע? הביט יהושע ברב שמעון וראה שפניו כפני חמה, ואף שבכל יום ויום היו פניו מאירות, היום נראו כפני כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים. שאל אותו, מפני מה פניך מאירות כל כך? אמר לו הרב, הלא כתוב בתורה כל מלאכה לא יעשה בהם, וכתיב בתריה אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. צא ולמד כמה לאווין ואיסורי מלאכה נתבטלו ביום-טוב, ומתוך שהותרו לצורך הותרו אף שלא לצורך, אך ורק כדי שישמחו בני ישראל בחגיהם. שאל יהושע, ובמה ישמח האדם והלא מלא עוון הוא? אמר לו, הלא הקב”ה משרה שכינתו על סוכתו של יהודי, ואף אם מלא עוון הוא, וכיצד זה לא ישמח? הוסיף לשאול, ואף על פי כן מה יעשה יהודי ויבא לידי שמחה? אמר לו, הוא אשר דיברתי, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. חג שמח, יהושע.

קם יהושע ממקומו ונזדרז לשוב אל סוכתו. ראה שכבר יצאו בניו ובנותיו מן הסוכה, ורבקה לבדה עומדת ומפנה הכלים מן השולחן. עמד יהושע ופייסה על שיצא מן הסוכה והותיר את בני ביתו לבדם, עמדה אף היא ופייסתו על כל עסק הפשטידה. אמר לה, הלא נשארו ביצים שנולדו בערב יום-טוב? אמרה לו הן. אמר לה, אם כן נאפה מהן פשטידה חדשה לכבוד שמחת יום-טוב. אמרה לו, שמא לא יהיה סיפק בידינו לאפותה ולאכלה וכבר יצא היום-טוב. אמר לה, שמא יבואו אורחים לעת ערב ותהא הפשטידה גם בעבורם.

עמדו שניהם ואפו פשטידה חדשה, שביצי חול בה ועם זאת מעשה יום-טוב היא. ותערב עליהם מלאכתם עד שעסקו בה כל אותו היום, וכיוון שנטתה השמש לשקוע ערכו שוב סעודתם בסוכה. ואף שלא באו אורחים, הרי שאברהם אבינו ע”ה בא לישב עמהם.