הילולת המשחקים בקוביא (או: מעשה באיש תם ואיש ציד שנתחלפו)

מיום שעזב גבריאל את בית אביו שביפו, וקבע את מקומו בבית המשחקין בקוביא בתל אביב, לא אירע לו כדבר הזה שהפסיד את כל כספו. לא מזלו של גבריאל הוא ששיחק לו, אלא שאיש ציד היה וצד את הבריות בפיו. גם כאשר היה מפסיד במשחק זה של יושבי קרנות, היה יודע להחליק את עמיתו בדברים ולהשתמט ממנו, ואת חובותיו לא פרע מעולם. עד שאתרע מזלו ונפל בגורלו לשחק כנגד סלוודור. ומה בכך שישחק גבריאל כנגד סלוודור? אף גבריאל לא היה יודע, שלא היה איש מכירו, ואף חנוכה רעהו שהיה מצוי תדיר בבית המשחקין בקוביא לא הכירו כלל. רק אחר שהפסיד במשחק, ושילם את חובו בשטר מזויף, שח לו זקן אחד לפי תומו כי רבן של ליסטים הוא סלוודור זה. 

נתכרכמו פניו של גבריאל והיו מצר ודואג. ישב אצלו חנוכה, נענה ואמר לו: אין עצה ואין תבונה כי אם למכור את הבית. היה גבריאל יודע כי אין לו לחנוכה בית משל עצמו, ואין כוונתו אלא שימכור הוא את ביתו שלו. נאנח גבריאל אנחה עמוקה ואמר, הנה אנכי הולך למות ולמה לי בית, לו היה בידי הייתי נותן את כל מלוא ביתי; ומה אעשה ואבי עליו השלום ציווה לפני מותו שלא למכור את הבית, עד אשר בנו עזריאל יישא אשה.

השתומם חנוכה ואמר: כלום יש לך אח? נאנח גבריאל אנחה עמוקה עוד יותר מקודמתה, או שמא כל אותה אנחה שקדמה לה לא הייתה אלא הקדמה לאנחה זו. מכל מקום לא ענה ולא כלום. וכי מה יגיד? לומר כי אחיו הוא עזריאל אינו יכול, כי זה מכבר אינו נוהג בו מנהג אחווה, ולא ראו איש את אחיו זה כמה שנים. ולומר כי אין לו אח גם אינו יכול, שהרי סוף כל סוף אחיו הוא. 

***

אותו היום היה יושב ר' עזריאל בחנות הירקות. איש תם היה ויושב בחנותו, ובין גברא לגברא היה אומר תהלים, ופעמים שהיה גומר כל ספר תהלים כמה פעמים לא עלינו. בא אצלו חנוכה ואמר לו: האתה זה בני עזריאל? אמר לו: הן, ומי כבודו? אמר לו: שדכן אני משדכני ירושלים, ובאתי להשיאך אשה. אמר לו: כיצד תשיא לי אשה ואינך מכירני? אמר לו: תחילה, אל תאמר שאיני מכירך, כי הלא מכיר אני בגבריאל אחיך, והלא אנשים אחים אתם. נאנח עזריאל ואמר: אין לי אח. וגם אמנה בן אבי ובן אמי הוא, אבל "אח" לא ייאמר לו עוד. הוסיף חנוכה ואמר: אף על פי כן מכירך אני, ויודע אני בך שתלמיד חכם אתה, ומה יאה לתלמיד חכם אם לא לשאת בת תלמיד חכם? הלא את בת הרב מבקש אני לשדך לכבודו. היו הדברים נכנסים באזני עזריאל, ודבריו של עזריאל עצמו אינם יוצאים מפיו. היה מבקש לדבר עמו, ולשאול מדוע עלה בדעתו כדברים האלה, ולומר שאכן מכיר הוא בבת הרב ויודע שטובת מראה היא ונאה במעשיה, ואף על פי כן נשתתק פיו ולא אמר דבר.

חזר חנוכה לבית המשחקין בקוביא ושח לגבריאל כל אותו המעשה. אמר לו גבריאל: לשווא הלכת אצל אחי? הכי קרא שמו עזריאל, רק הא-ל יוכל לעזור לו, כלום לא ייצא ממנו. אמר לו חנוכה: אם רוצה אתה ואם לאו, על כרחך שני אחים אתם, ואם לא יישא אחיך אשה – יבוא סלוודור ויישא את ראשך מעליך. היה מפציר בו ומפציר בו, ואינו מקבל. לסוף אמר לו חנוכה: אם לדבר עם עזריאל אי אפשר, ובלא עזריאל גם אי אפשר, תהיה אתה עזריאל. 

היה הרב יושב בביתו ועוסק בשמעתתא דשניים אוחזין בטלית. נכנס אצלו סלוודור עם בן-אחותו משהל'ה, אמר לו: כבוד הרב, משהל'ה בני הגיע לפרקו ומבקש אני להשיאו אשה, והלא אמרו חכמים לעולם ישא אדם בת תלמיד חכם. פתח הרב והשיח עם משהל'ה בדברי תורה, לתהות על קנקנו. שאל אותו: כשיעקב ועשו נפגשו, מה אמר יעקב לעשו ומה ענה אותו? ולא ענה משהל'ה אותו דבר, שעם הארץ גמור היה, ולא קרא ולא שנה מימיו. הפטיר הרב ואמר: יבוא כבודו עם בן-אחותו מחר בערב ונדעה מה נעשה. יצא סלוודור ובא חנוכה וגבריאל עמו. שח לו חנוכה כי שדכן הוא, וכי בחור זה עזריאל שמו ותלמיד חכם הוא. פתח הרב והשיח עם גבריאל בדברי תורה, והיה מגמגם ועונה לו. בין כך ובין כך הביאו לפניהם מיני תבשילין של בשר להתכבד בהם, ואכלו. הכיר הרב בגבריאל שלא ברך על התבשיל, שאל אותו: מפני מה אין אתה מברך? אמר לו: אני ודאי ברכתי, השדכן הוא שלא ברך. היה השדכן לועס את התבשיל בפיו ועושה עצמו כאילו מברך, וגבריאל עונה אחריו אמן. אמר הרב בלבו: גם זה עם הארץ הוא, ואף על פי כן, מעניית אמן שבפיו ניכר שמבית של תורה בא. הפטיר ואמר: יבוא מחר בערב ונדעה מה נעשה.

***

אותו ערב הקדימו חנוכה וגבריאל ובאו לבית הרב. באו סלוודור ומשהל'ה ונכנסו גם הם לבית הרב. ויכר סלוודור את שני הרמאים אשר נתנו בידו שטר מזויף, ואף הם הכירוהו. והרב לא הכיר בהם שמכירים אלו את אלו, ורק היה דואג שמא יוודע שאלו ואלו באו לשם אותו השידוך. היה נמלך בדעתו מה יעשה, ולא קרב אל דעתו שום פתרון לבעייתו. אמר בלבו: גדולה לגימה שמקרבת, ודאי תקרב גם את ישועתי וישועת שידוך בתי. ישבו לסעודה.

פתח הרב והשיח עם משהל'ה בדברי תורה, ושאל אותו: מיהו האח שלא יכלו אחיו דברו לשלום, וסופו שהתוודע אל אחיו ואחרי כן דברו אחיו אתו? אמר: האח הוא יעקב, והאחים הם קין והבל וישמעאל ויצחק. שחק עליו גבריאל ואמר: הלא שבטי ישראל אלה, שאף אם שונאים הם זה את זה – סוף שנוהגים אחווה זה בזה. אף על פי כן היה דואג גבריאל שמא יבקש ממנו הרב לברך, או שמא יקשה בפניו קושיות מן המשנה או מן הגמרא. מה עשה, אחז אומנות בית אבא והתחיל לשיר. היה שר אין אדיר כה' ואין דגולים כישראל, מפי א-ל יבורך כל ישראל. אמר הרב בלבו: גם זה עם הארץ הוא, שאם לא כן היה משיח עמי בדברי תורה; ואף על פי כן, משירה שבפיו ניכר שמבית של תורה בא. והלא איתא בסוטה, מצווה מגינה לפי שעה ותורה מגינה לעולם, ומצלת אותו מן הקוצים ומן הברקנים. הרי שאף מן הברקנים יכול אדם לחזור למוטב.

היה סלוודור מביט בגבריאל ורואה כי שעתו נטרפת לו. כיוון שראה הכל עסוקין בסעודתן ואינן מביטין בו, בא וישב אצל גבריאל ואמר לו: הלא יודעים שנינו מי אתה. הנח לבת הרב שתפול בחלקו של בן אחותי, ואפטור אותך מכל וכל כאילו לא היו הדברים מעולם. היו הדברים נכנסים באזני גבריאל, ויצר הרע גואה בקרבו ואומר לו: הלא כל מה שעשית לא עשית אלא בשביל להינצל מבעל חוב שנושה בך, והנה בעל חוב עומד לפניך ומשמיט את חובו. אף על פי כן נכמרו רחמיו על אחיו, ואמר לו לאו. כיוון שראה סלוודור כך, נענע ראשו ואמר: עתה נסכלת עשו. כעת מחר ניפגש בבית המשחקין בקוביא ויוכיח בין שנינו: אם תנצח אתה – הכלה לאחיך והחוב כלא היה. אם אנצח אני – הכלה לבן אחותי ואת החוב תשלם. 

***

בין כך ובין כך כבר נקבע השידוך, ובא הרב אצל עזריאל לקבוע עמו מועד לחופה. שמח עזריאל שמחה גדולה ואמר, מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה, ופתח פיו והשיח בדברי תורה שלא שמעתן אוזן מעולם. נתיישבה דעתו של הרב.

נתן עזריאל דעתו להזמין את גבריאל אחיו לראות בחופתו. הלך לבקשו אצל המשחקין בקוביא ולא מצאו. אותה שעה בא סלוודור לשחק נגד גבריאל כפי שהתנה עמו, ומצאו לעזריאל שהוא עומד על יד המשחק שקורין סנוקער. הזמינו לשחק. תמה עזריאל מפני מה מזמינים אותו לשחק, ואף על פי כן שיחק עמו, וניצח. היו כל המשחקין בקוביא תמהין, ואף חנוכה הלוי תמה, שהיה יודע בו שלא גבריאל הוא אלא עזריאל. התיישב בדעתו ואמר: עם הארץ בידיעת הציד הוא זה, ואף על פי כן, מבין אצבעותיו ניכר שמבית של יודעי ציד הוא. 

***

אחר הדברים האלה נודע לעזריאל כל אשר נעשה, וכי גבריאל אחיו בא במרמה כדי שיישא הוא אשה. אמר: אם כן, לא ראוי שאשאנה אני, יבוא גבריאל ויישאנה. קם וברח מיפו, והיו הכל מחפשים אותו ולא מוצאים. ואף חנוכה וגבריאל היו מחפשים אחריו. אמר לו חנוכה לגבריאל: הלא כל מה שעשית לא עשית אלא שיישא אחיך אשה ותמכור את הבית, בוא אף לחופה תחת אחיך ותשא את בת הרב במקומו, ותוכל למכור את הבית. אמר לו גבריאל: העבודה שאיני מוכר כלום עד שיישא עזריאל את בת הרב לאשה, כי אחי בשרי הוא.

ועזריאל מתהלך בין יפו ובין תל אביב, ראה אדם אחד שהיה מוכר בורקס. אמר לו, מפני מה בורקסין אלו מרובעין ובורקסין אלו משולשין? אמר לו: ללמד שכשם שמבחוץ אינם דומים, אף מבפנים אינם דומים, שזה של תפוחי אדמה וזה של גבינה. אמר לו: ואלמלא היו דומים מבחוץ, היו דומים גם מבפנים? והלא בין כה וכה אין תוכו של בורקס כברו, ואין מילויו וציפויו שווים. נענה ואמר המוכר: הלא רואה אתה ישראל עם קדושים, אף שלא כולם תוכם כברם, מבחוץ כולם ישראלים הם – ואף בעומק נשמתם כולם ישראלים הם, בני אברהם יצחק ויעקב. 

ערך הרב את החופה וברך את החתן ואת הכלה, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, שנזכה לביאת משיח צדקנו, אלוקים ישלח אותו אלינו פעמיים בשבוע. אחר שיצאו החתן והכלה מן האולם, פגעו בגבריאל שהיה עומד כל אותו הערב אחר כתלם, מציץ מבין חלונות האולם. ברך אותם גבריאל אף הוא במזל טוב. אמרה הכלה לעזריאל, האמנם יש לך אח ואנכי לא ידעתי? אמר לה, אכן אחי הוא, אלא שגר הוא חוצה לארץ. אמרה לו בת הרב, אלמלא הייתי רואה אותך ואותו, כמדומה היה עלי שאדם אחד אתם. ובלבה אמרה, אולי באמת אדם אחד הם.

עוד באותו נושא

חיפוש באתר
פוסטים אחרונים
סגירת תפריט
×

עגלת קניות